דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צ. · פירוש ו
בא״ד ואע״ג דהשתא ר״ל דאין איסור גיד חל על מוקדשין על איסור אבמה״ח דלא חמיר כמוקדשין חייל ועוד דא״א לאיסור גיד בע״א עכ״ל, ועיין במהרש״א וביתר האחרונים ז״ל, אי כוונת התוס׳ למה שכתבו לקמן בד״ה קדשים דאיסור כרת, דכל שאינו חל מחיים תו לא חייל, או דבלא״ה מסתבר דגה״נ חל מחיים נמי. ואני אומר דלכל הפירושים דברי התוס׳ נפלאים וא״א להולמם, וכבר כתב הראש יוסף ז״ל דהרמב״ם ז״ל לית לי׳ סברת התוס׳, דאל״כ איך לא מזכיר חידוש זה (אע״ג דהרמב״ם פסק דאבגבנ״ט, מ״מ הלא ס״ל דאוכל גה״נ של נבלה לוקה שתים, א״כ לא מצי חייל גיד על מוקדשין, דמוקדשים לא פקע אף כשנתקשה הגיד, כיון דאחשבי׳ לאכילה גבי גיד).
ובאמת יש לתמוה איך עלה בדעת התוס׳ לומר דכל שלא חל מחיים לא חל לאחר שחיטה, דהלא גם טרפה למ״ד בהמה בחיה לאברים עומדת כתב רש״י לקמן ק״ג ע״א ד״ה וכגון שנטרפה, וז״ל ״ור״ל סבר אין איסור טרפה חל על הבהמה עד שתישחט דאיסור מיתלא תלי וקאי, וכי פקע איסור חיות אתי איסור טרפה וחייל״ עכ״ל, ועיין בעיקר יו״ד וי״א אריכות דברים והרי תראה דכתיב ובשר בשדה טרפה דלא דיברה התורה אלא כשעבדה כעין בשר דהוא לאחר שחיטה, כמו דדרשינן בב״ק מ״ה ע״א ולא יאכל את בשרו דשור הנסקל, דמיירי בשחטו לאחר שנגמר דינו, וא״כ ה״ה בגיד אע״פ שנאסר משעה שנוצר ונתקשה היינו להיות מיתלא תלי עד שיתוקן הבשר לאכילה דהיינו לאחר שחיטה אבל בתולש הגיד מחיים מהיכי תיתי נאמר דילקה משום במה״ח ומשום גיד, אבל בקדשים דגם לאחר שחיטה קודם זריקה דאית על בשרו איסור קדשים ועדיין לא מצי חייל איסור גיד בזה יש מקום לומר דכל שלא חל כבשאר בהמות מיד לאחר שחיטה שוב לא מצי חייל, ועיין מה שאכתוב בדיבור שאח״ז ודו״ק.