דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צ. · פירוש ה
תוס׳ ד״ה אלמא איסור מוקדשין קדים, אומר ר״ת משום דמתחלה הכל בשר והבשר עצמו מתקשה אח״כ ומתלבן ונעשה גיד וכו׳, עכ״ל, ותמה תמיה עצומה בהגהות ר״צ חיות ז״ל, הלא אנן כחזרת ר״י ס״ל דבתר לבסוף אזלינן בגידין שסופו להקשות, וכן בעצמות הרכין הנאכלין פסק הרמב״ם דחייב בפסח משום שבירת עצם בפסח, ולמה לא יהי׳ חייב משום גיד ע״ש סופו עיי״ש, ואני גברא רבה קחזינא, אבל תמיה גם זוטרתא ליתא, דאנן רק גידין שכבר נתלבנו ועל עצמות שכבר תואר עצם עליהם אלא דעדיין רכין הן, אמרינן דנידונים ע״ש סופן, אבל כאן מדייק הר״ת לומר דמתחלה הכל הוא בשר ואין זכר לתואר גיד כלל, רק אח״כ מתלבן ומתקשה קצת עד שנופל עליו שם גיד, וכן מורה לשון הש״ס דקאמר שלא נתקשרו אבריו בגידין, כי אין כאן גידין שעושין פעולתם לקשר האברים משום דעדיין רכין הן כבשר ממש, ואז לכ״ע נידונים כבשר, וזה ברור ואמת.