דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף צ. · פירוש ג
ע״ש גמר׳ אר״פ ולא פליגו כאן להלקותו וכו׳ והקשה בראש יוסף ובלב ארי׳ ז״ל דמה קמ״ל ר״י דנוהג להלקותו פשיטא וכקושי׳ הגמ׳ בריש שמעתין, וכתב הלב ארי׳ ליישב עפ״י התוס׳ דלקמן ק״ג ע״א, שהקשו לרבנן דס״ל כל שבשרו אסור אין אתה מצוה על אבריו, בטרפה נמי נימא דלא חל אבמה״ח, ותירצו דהאי לא אתא למיעוטי אלא מין שבשרו אסור, דהיינו טמאה אבל לא טרפה, וא״כ הכא דכוותי׳ אתא ר״י לאשמעינן לאפוקי אליבא דר״ש דדרש כל שבשרו מותר גידו אסור אבל בטמאה שבשרה אסור גידה מותר, דמוקדשין לא, דאין זה מין אסור, אלא דא״כ למה לא מתרצו הש״ס כן לעיל על הקושי׳ פשיטא עיי״ש ועיין לעיל מה שכתבתי בזה. והנה יותר יש לתמוה על הרמב״ם ז״ל שכתב בריש פ״ח ממא״א וז״ל ״גה״נ נוהג בבהמה וחיה הטהורים ואפי׳ בנו״ט שלהן ונוהג בשליל ובקדשים בין קדשים הנאכלין ובין קדשים שאינם נאכלין״ עכ״ל, ועיין בה״ה שם ובלח״מ בפ״ו ממעה״ק, דודאי לא נחות כאן הרמב״ם ז״ל לדינא דהקרבה למזבח, אלא לומר דלוקה על אכילת גיד בין בקדשים הנאכלים ובין בעולה. ולמאי הלכתא כתב זאת, והא פשיטא הוא ועליו אין לתרץ דאתא לאשמעינן דלא נימא מי שבשרו אסור אין גה״נ נוהג בו, דהרי כבר כתב דנוהג בנבלות וטרפות שלהן, ובל״ס לזאת כיוון דלא נימא כל שבשרו אסור וכו׳. אולם לפי מה שכתבנו לעיל יש לתרץ זאת דתחלה אשמעינן בנו״ט, ומשום דאין מינו אסור, ואח״כ קדשים דהוו״א דכמין אסור יחשב, וכמו שהבאתי לעיל דחורש בשור פסהמ״ק לוקה משום כלאים עיי״ש, וכל זאת ניחא ליישב הגמ׳ והרמב״ם ז״ל אבל הש״ס לא מצי לתרץ משנתינו דנוהג במוקדשין כן, משום דהרי התנא דמשנתינו לית לי׳ הא דר״ש, דהא ס״ל יבגבנ״ט וטעמא דאינו נוהג בטמאה משום דאאחע״א וכמבואר למעלה, ודו״ק היטב.