אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פט: › פירוש יג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פט: · פירוש יג

פירוש יב

בד״ה בוולדות קדשים עסקינן וא״ת והיכי אתו בהדדי, והא איסור גיד אינו חל עד שהוא בן ט׳ חי כדאמר לקמן ר״א אר״א, מחלוקות בבן ט׳ חי והלך ר״מ לשיטתי׳ ור״י לשיטתי׳ וכו׳, וי״ל דהא דשרי ר״מ בגיד דשליל בן ח׳, היינו לאחר שחיטת האם דניתר בשחיטת אמו וכו׳, עכ״ל. והנה אבאר בקיצור שיטת התוס׳ דהכא, והוא בגיד וחלב לעולם חלין עוד במעי האם עכ״פ בבן ט׳, ולתירוץ קמא איסור גיד משעה שנוצר, ומ״מ השחיטה מתרת הני איסורים מגזה״כ דכל בבהמה תאכלו, ולא פליגי ר״מ ור״י אלא על עסקי שחיטה, דלר״מ בבן ח׳ דוקא מתרת שחיטת אם את הולד, אבל בב״ט חי בעי שחיטה בפ״ע ולר״י גם בבן ט׳ חי ניתר בשחיטת האם, ולפי פי׳ זה דברי הת״ק דקאמר נוהג בשליל, אין בהם שום רבותא דהרי אין זה שליל לר״מ, דהרי בהמה מעלי׳ הוא, וכבר קתני פלוגתא זו בבן ט׳ חי לעיל בפ׳ בהמה המקשה, ולא איצטרך הכא אלא לר״י דקאמר אינו נוהג בשליל דניתרין הגיד והחלב מגזה״כ דכל בבהמה תאכלו, דלא שמעינן זאת מדלעיל, דממה דניתר הולד בשחיטת האם, עדיין איכא למימר דדי לולד להיות כאמו, וכקושי׳ הרא״ש ז״ל לעיל בסוגי׳ דשם, ולהכי ניחא דלא נקט בדברי ת״ק וחלבו אסור, דבדברי ת״ק בלא״ה אין כאן שום רבותא, ולא נקטה אלא משום דברי ר״י המתיר גיד וחלב ע״י שחיטת האם, ולכן די באומר נוהג בשליל על הגיד לחוד ולא האריך בו, אבל לשיטה זו קשה מאוד איך שינה רבינו הקדוש טעמו מלעיל עד להכא דלעיל שנה דברי ר״מ ביחיד ודברי ר״י בלשון חכמים, וע״כ כדי לקבוע הלכה כחכמים, ולא עוד אלא דר״ש שזורי מוסיף עוד אפילו בהפריס עג״ק, וכאן שנה דברי ר״מ בסתם הרי דרצה לקבוע הלכה כוותי׳ דהשחיטה אינה מתרת בבן ט׳ חי ויותר קשה דהתנא הי׳ יכול לסתום סתם ואינו נוהג בשליל והיינו יודעים דלכל מר ומר כדאית לי׳, דלר״מ קרי שליל בח״ח או ב״ט מת ולר״י קרי שליל אף בן ט׳ חי.

אולם הרשב״א ז״ל בחדושיו הביא בשם תוס׳ שיטה אחרת, והוא דר״א אר״א לא אמר דהלכו לשיטתם רק בחלב, אבל בגיד טעמא דר״י מכל בבהמה תאכלו, אע״פ שנאסר משעה שנוצר. ואין זה כתירוץ שלפנינו שמחלקים ג״כ בין גיד לחלב, דדוקא בחלב בעינן ט׳ חדשים, משום דכתיב חלב שור כשב ועז, ולא איקרי שור עד שגמרו חדשיו, אבל גיד איכא משעת יצירה, דאפילו לפי תירוץ זה עדיין מתפרש הא דראאר״א דקאי בין אחלב ובין אגיד, דהלכו בפלוגתתם לשיטתייהו, דאע״פ שאיסור גיד חל משעה שנוצר, מ״מ ניתר בשחיטה בין לר״מ ובין לר״י, לזה בבן ח׳ ולזה אף בב״ט כי לשניהם השחיטה מתיר אסורים אצל השליל, לר״י גיד וחלב, ולר״מ עכ״פ גיד. אבל האי שיטה שהביא הרשב״א ז״ל סובר דלר״מ באמת איסור גיד דחל משעה שנוצר לא פקע ע״י שחיטה, אפילו בבן ח׳ משום דדי לולד להיות כאמו, ושאני חלב בבן ח׳ דעדיין לא מקרי חלב שור, ורק ר״י דמתיר אף בב״ט אע״ג דאיקרי שור, מצד גזה״כ דכל בבהמה תאכלו, ה״ה דמתיר גה״נ מה״ט, ולפ״ז התנא דידן סתם בזה כר״מ דנוהג בשליל הן גיד והן חלב, דניהו דלגבי שחיטה שנה דברי ר״י בלשון חכמים דגם בן ט׳ חי ניתר בשחיטת אמו, אבל לגבי גיד וחלב סתם כאן כר״מ, דאינו מתיר איסור גיד וה״ה חלבו, והא דלא קתני נמי דחלבו אסור, י״ל משום דלא דמי, דגיד אסור אפילו בבן ח׳ ועוד פחות מזה, אבל חלב אינו אסור עד שהוא בן ט׳ חי, ולא עוד אלא די״ל דהאי ת״ק דנוהג בשליל, אינו ר״מ בר פלוגתא דר״י בעסקי שחיטה, אלא מהני חכמים דסברו בשחיטה כר״י, דבן ט׳ חי ניתר בשחיטת האם, אבל איסור גיד שהוא מעשה שנוצר לא פקע ע״י השחיטה ולכן בחלב ד״ה מותר, דבענין חדשים ואוירא, וכמש״כ התוס׳ לקמן בד״ה מבכרת אלא דלפי דרך זה, קשה מה פריך לקמן מדראאר״א אדשמואל דאמר וחלבו מותר לד״ה, הלא יפה אמר על ת״ק דמשנתינו דפליג אר״י בגיד, מודה בחלב כנ״ל, אבל לעולם ר״מ פליג נמי אחלב עכ״פ בבן ט׳ חי ומשום דטעון שחיטה, ויל״י בדוחק דמשמע לי׳ דד״ה דקאמר שמואל ד״ה ממש קאמר, לכן יותר ניחא לומר דאחלבו דגיד קאי וכדי לאוקמא ת״ק דר״מ הוא, כשאר סתמי דמתני׳ ור״מ פליג בגיד על ר״י בתרתי דלא מבעי בבן ט׳ חי דהרי בעי שחיטה בפ״ע, אלא אפילו בפחות מזה משום דהשחיטה לא תתיר איסור הקדום לה ובחלב לא מיירי תנא דמתני׳ אלא מחלבו דגיד שהוא מותר לד״ה אלא דלפי שיטה זו נשאר הקושי׳ דמה קאמר הש״ס הכא ולקמן דהא דנוהג בשליל, דהיינו דאיסור גיד משעה שנוצר, פליגו בי׳ ר״י וחכמים, והא גם ר״י מודה דאסור משעה שנוצר, אלא דס״ל דהשחיטה מתרת אותו, ע״ז חידש לן הרשב״א בסברא, דכל איסור שיש לו היתר ע״י שחיטה לא מקרי חל לענין איסור חל על איסור, ומביא ראי׳ לזה ממה דאמר ר״י בשילהי פרקן, אכל חלב מן החי ומן הטרפה לוקה שלש, ואוקימני׳ בשנטרפה עם יציאת רובא, דכולן בהדי הדדי קאתו, והא ר״י לעיל בפ׳ בהמה המקשה שמעינן לי׳ דתלש חלב מבן ט׳ חי לוקה דחדשים גרמו לי׳ הרי דאיסור חלב קדים, אלא ודאי כיון דיש לו היתר בשחיטה מיתלי תלוי ועומד, שמא תשחט האם ולא מקרי חל לענין איסור חל על איסור עיי״ש, ומי יתן ויאירו עיני להבין דברי קדשו, כי המה לפע״ד מופרכים מכח הרבה טעמים.

א׳) איך מדמה שני ענינים שאינם דומין ורחוקין זמ״ז כרחוק מזרח ממערב, דלקמן קאמר שפיר דאבמה״ח וטרפה חלין על חלב בהדי הדדי, דניהו דחלב חל עוד במעי אמו בשלמו לו חדשיו, מ״מ כל שלא הוקבע עדיין לחלוטין דהרי יש לו היתר בשחיטה לא מצי מעכב שאר איסורים מלחול, אבל לא נלמד מזה להיפך דמוקדשין יכולים לעכב איסור גיד מלחול משום דמתלי תלוי והבן.

ב׳) הרי ממקומו מוכרח חילוק זה דאל״כ איך חל אבמה״ח על טרפה וחלב בנטרפה עם יציאת רובא, הא אבמה״ח מתלי תלוי דהרי אפשר בשחיטה ואפילו בנחירה ומיתה, דאז הלך לו איסור אבמה״ח.

ג׳) הרי מוקדשין בקדשים הנאכלים נמי מתלי תלי דעל ידי שחיטה וזריקה תותר הבשר לכהנים, וקדשים קלים גם לזרים ומה לי אם השחיטה מתרת או שחיטה וזריקה מתרת, וכמו שהקשו התוס׳ לקמן בדף הסמוך דלמה לא חל גיד אוולדות קדשים, כיון דלאחר זריקה מותר הבשר ותירוצם דבעינן חל מחיים לפי סברת הרשב״א ליתא, דכיון דאיסור מוקדשין מתלי תלוי שפיר חל גיד מיד בשעת לידה עכ״פ, דהרי הוא קבוע נגד מוקדשין דמתלי תלוי ועומד, עד הזריקה המתרת איסור זה, ולכן דברי הרשב״א בזה לא ידעתי להולמם.

ולענין ההלכה יש בזה ד׳ שיטות עיין ברשב״א ז״ל ובראש יוסף לקמן דף צ״ב ע״ב ובמה שאכתוב אני בזה שם בס״ד ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה