דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פט: · פירוש יב
בד״ה אם יש בה בנ״ט תימא, דילמא אסורה משום שמנו של גיד וכו׳, ולפי׳ הר״ם אתא שפיר, דפי׳ דאין להחמיר ולאסור בשמנו של גיד, כיון דגיד עצמו אינו אסור עכ״ל, להסברת שיטת הר״ם צריכין דברי הרשב״א דבגיד איכא עכ״פ טעם קליש, אלא שטעם קליש אינו אסור, דאז יש מקום לומר דאין להחמיר בטעם דשמנו יותר מבטעם גיד עצמו, אבל אם נאמר דכעץ ממש הוה, ואינו מוציא שום טעם, לא שייך לומר דאין להחמיר בשמנו יותר מבגיד כמובן. וגוף דברי הר״ם ע״פ הרשב״א ז״ל ביבמות ס״ל דשמנו של גיד משום לתא דחלב נאסר ולא משום לתא דגיד לית להוא מקום וכבר הבאתי דבריו לעיל ועשיתי סמוכין לדבריו אם מפרשינן הא דחלבו מותר דחלבו דגיד קאמר עיין לעיל. אלא דלפי שיטה זו ממילא מיושבת קושי׳ התוס׳, דמתני׳ דירך א״א לפרש דמשום שמנו קאמר דהרי סתם ירך קאמר הן דבהמה והן דחיה, ובחיה דחלב גמור שרי׳ מכש״כ שמנו של גיד ודו״ק.