דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פט: · פירוש ה
ע״ש גמר׳ מוקדשין פשיטא משום דאקדשי׳ פקע לי׳ איסור גיד מני׳ האי משום דאקדשי׳ וכו׳ לכאור׳ שפת יתר הוא ודי הי׳ לי׳ להקשות סתם פשיטא, אבל לפע״ד נראה, דבא לשלול קושי׳ השאגת ארי׳ המפורסמת שהקשה דנימא עשה דאכילת בשר קודש ידחה ל״ת דגה״נ. והקושי׳ לק״מ דמנ״ל דאיכא עשה כלל על גה״נ שהוא אסור, דעשה דוחה לא תעשה לא נאמר אלא בדרך הזדמנות באופן שידעינן בודאי דאית כאן עשה, ודרך מקרי עומד ל״ת כנגדה בזה שייך עשה דוחה לא תעשה, אבל בענין שלעולם כן הוא, אם בפירוש אמרה תורה שיקיים המצוה ע״י עבירת הלאו אז מצותי׳ בכך וכמו ייבום במקום כרת או מליקה בעוף קדשים, דאין זה בגדר עדל״ת, אלא דמצותי׳ בכך וליכא כאן ל״ת כלל, ואי לא אמרה התורה בפירוש, אז אנן לא נעשה עדל״ת בכהג״וו, דאדרבה נאמר דאין כאן עשה, וכמו כאן דאמרה תורה ואכלו אותו אשר כפר בהם, לא יעלה על דעתינו דהעשה הלזו כוללת גם גה״נ שבתוך הבשר, דמהיכי תיתי נאמר דאין כאן ל״ת ומצותי׳ בכך, ועיין לקמן בדף הסמוך, דרבי אומר דאתא קרא דוהקטר הכהן את הכל, לרבות גה״נ שבתוכו, מידי דהוה אחלב ודם, והשיבו לו חכמים דשאני חלב ודם דמצוותי׳ בכך, משא״כ בגיד הנשה בתוך הבשר, ומעתה זה שאמר מוקדשין פשיטא, ואי דהוו״א דעדל״ת, וכי משום דאקדשי׳ פקע איסור גיד מני׳, ר״ל דאם נאמר דנאכל הגיד עם הבשר תמיד, הרי דבטל איסור גיד לגמרי, ומהיכי תיתי, דעל זה בעינן קרא מיוחד, אפילו לרבי דלקמן, ודו״ק, ובגוף הסברא כוונתי לדברי ק״ז בעהחת״ס זצ״ל בחדושיו עיי״ש.
עוד י״ל בכוונת המקשן דקאמר משום דאקדשי׳ וכו׳, שלא תאמר דאתא לאשמעינן אפילו לר״ש דס״ל כל שבשרו אסור גידו מותר, היינו דוקא מין שבשרו אסור, אבל לא קדשים, וכמש״כ התוס׳ לקמן ק״ג ע״א ד״ה ומר סבר, לענין אבמה״ח בטרפה, לכן קאמר דגם זאת פשיטא, ולא איצטרך התנא להשמיענו.
ודע כי יש להעיר מהא דאמרו במכות כ״ב ע״א, דהמנהיג שור פסהמ״ק לוקה משום כלאים, עיין בפרש״י שם, דהוה כחולין וקדשים שהם שני מינים, ועיין ברמב״ם ספ״ט מהל׳ כלאים ובמל״מ שם, ועכ״פ אם קדשים חשב כמין בפ״ע, למה באמת לא נימא לענין גה״נ דהוה כמין שבשרו אסור, ועכ״פ רבותא איכא באמרו דנוהג במוקדשין וצ״ע ודו״ק. ועיין עוד לקמן בדף הסמוך.