אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פט: › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פט: · פירוש ד

פירוש ג

ע״ש וחלבו מותר בגמ׳ לקמן מפרש דהאי וחלבו מותר חלבו דגיד קאמר ומה״ת מותר אבל אסור מדרבנן דישראל קדושים נהגו בו איסור, ויש להעיר איך שתק רבנו הקדוש מהאי איסור וקתני סתם וחלבו מותר דמשמע מותר לגמרי, והנלפע״ד בזה עפ״י מה שהביא הב״י בסס״י צ״ט בשם הרשב״א בתוה״ב דמסופק אי שמנו של גיד אסרו משום לתא דגיד או משום לתא דחלב וביבמות כתב הרשב״א ז״ל בהחלט דמשום לתא דחלב נגעה בו, ונראה דדבר זה תלוי בפירוש משנתנו דקתני חלבו מותר מה היא דאי מפרשינן חלבו דגיד, למה קרי לי׳ חלב ובברייתא קתני שמנו, אלא ודאי דהתנא שהשמיט דישראל קדושים נהגו בו איסור קרי לי׳ חלבו כדי להשלים האי חסרון דבזה משמיענו דראויה להמנע מלאכלו משום דנראה כחלב ובפרט דמתני׳ ר״מ דדייק בשמא, אבל בתנא דבריית׳ דקתני בפירוש דנהגו בו איסור קרי לי׳ שמנו מפני שכן הוא, וא״כ אז יש הוכחה גמורה דמשום לתא דחלב נאסר שמנו דגיד, אבל אם נפרש חלבו מותר דמתניתן אחלב דשליל אז ליכא שום הוכחה ונוכל לומר דמשום לתא דגיד נאסר שמנו ודו״ק.

והנה רש״י ז״ל מפרש דחלבו דשליל קאמר ובב״ט הנמצא בבהמה, והוא כר״א אר״א לקמן צ״ב ע״ב, אברייתא דפליגו ר״מ ור״י בגיד וחלב של שליל, ועיין בתויו״ט ובראש יוסף כאן, וצ״ל דרש״י ז״ל ס״ל דר״א אר״א גם משנתינו מפרש כן, והא דחלבו מותר לאו ד״ה אלא סיומא דפלוגתא דת״ק ור״י והא דלא קתני בדברי ת״ק דחלבו אסור, משום דבב״ט חי הנמצא בבהמה ועל עסקי שחיטה קמיירי, בלא״ה אין דין זה שייך לכאן ושנוי׳ כבר לעיל בפ׳ בהמה המקשה, דלר״מ טעון שחיטה, וא״כ פשיטא דנוהג בו איסור גיד וחלב, דאין זה שליל אלא בהמה מעלי׳, ולא נשנית כאן אלא בשביל דברי ר״י דקאמר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר, דזאת לא נשמע מדברי חכמים לעיל במשנה דקאמרו שחיטת אמו מטהרתה, דהרי עדיין אפשר דגיד וחלב שלו אסור, דדי לולד להיות כאמו, וכקושי׳ הרא״ש ז״ל התם, ולכן קיצר התנא דמשנתינו בדברי ת״ק, שלא הובאו אלא בשביל בר פלוגתי׳ ולא קאמר רק נוהג בשליל בשביל שצריך שחיטת עצמו, וממילא נדע דבין גיד ובין חלב נוהג דהרי הוא בהמה מעלי׳ אבל בדברי ר״י דקאמר אינו נוהג בשליל, ובשביל שהוא שליל ושחיטת האם מטהרתו, קמפרש בהדי׳ דהן גיד והן חלב מותר, אלא דלפי פירוש זה קשה טובא, איך שינה רבינו הקדוש טעמו מלעיל להכא, דלעיל בעסקי שחיטה מאן דמטעין שחיטה הוא ר״מ, ומ״ד שחיטת אמו מטהרתו המה החכמים, וכאן הוא להיפך, דדברי ר״מ שנה סתם בלשון ת״ק ודברי חכמים דלעיל, בדברי ר׳ יהודה. ומכח קושי׳ העצומה הלזו נצמחו כמה שיטות בענין זה ומבוארים לקמן בראש יוסף בסוגי׳ דר״א, ועיין שם מה שאכתוב גם אני בענין העמוק הלזה, ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה