דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פט: · פירוש ב
ע״ש ונוהג בבהמה ובחיה, עיין בחדושי ק״ז בעהחת״ס ז״ל שהביא דברי הרשב״א בתשו׳ דגה״נ של אדם נמי אסור דעיקר המעשה באדם הוה, אלא שהשעה״מ ז״ל כתב דלדעת הרמב״ם דבשר אדם אסור בעשה א״כ גידו מותר כמו בבהמה טמאה לר״ש אבל משנתנו דל״ל טעמא דר״ש דמי שבשרו מותר וכו׳ גם שפיר דינו של הרשב״א עיי״ש, ואני אומר דא״כ למה לא קתני במתני׳ ונוהג בבהמה בחיה ובאדם, אבל כבר כתבתי בפתיחה כללית שלי דבשר אדם לאכלו הוא יותר מתועב ומשוקץ מכל לאווין שבתורה, ולא היה צריך לאסרו, כי הוא יוצא מכלל אדם מי שאכלו, ולכן לא קאי איסור אכילת גיד, אגיד של אדם דבלא״ה אין שום אדם אכלו, ובפרט שאיסור גה״נ הוא לזכר נאסר כדי שננקר הגיד מן הבהמה ונזכיר אותו מעשה, ומה״ט קאמר ר״ש דאינו נוהג בטמאה כיון דבשרה אסור ממילא דלא ינקר הגיד ולמה לי׳ לאסרו, והת״ק דפליג נמי לא פליג אלא אבהמה טמאה משום דלבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת להם ולא מסתבר לי׳ לומר דע״י שנתנה תורה ונאסר הטמאה שיותר הגיד שכבר נאסר מאז, אבל בשר אדם דאסור לב״נ כמו לישראל כי גם הוא נברא בצלם אלקים, ומצווה על הנימוס והמוסר הכללי ממילא דלא קאי איסור גיד על גיד האדם, וזאת ברור בעיני ודו״ק.