דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פט: · פירוש א
דף פ״ט ע״ב משנה גיד הנשה נוהג וכו׳ בחולין ובמוקדשין וכתב רש״י ז״ל ולקמן פליגו בה, איכא למ״ד אפי׳ בעולה ואיכא למ״ד בקדשים הנאכלין עכ״ל, ובפיה״מ לרמב״ם כתב ג״כ וז״ל: ״ומה שאמר מוקדשין ואפילו עולה ששורפין אותה ע״ג המזבח, מוציאו ומשליכו״ עכ״ל. ורבים תמהו דא״כ מה פריך הש״ס מוקדשין פשיטא, דהא טובא קמ״ל כרבנן דרבי וכר״ה דלקמן דגה״נ חלצו לתפוח, ועיין בראש יוסף ז״ל שכ׳ דדין זה לא שייך הכא בפרקן דעסקו מאיסור אכילת גה״נ לאדם, וכוונתו דבלא״ה כל הני דמתני׳ שלא לצורך נשנו בשביל האי דנוהג במוקדשין וא״כ מוקדשין עכ״פ צריך להיות לצורך מענין אכילת אדם דשייך בהאי פירקא והוא נכון, אלא דקצת קשה, דא״כ איך רצה הש״ס לומר דאתא לאשמעינן דמוקדשין חייל אאיסור גיד, או אי אין בגידין בנותן טעם, דאיסור גיד איכא ואיסור מוקדשין ליכא, דכל זאת לא שייך כאן להאי פרק דמדבר מאיסור גיד ולא מאיסור מוקדשין.
ולכן אני אוסיף על דבריו, ואומר דלא שמעינן מהא דנוהג במוקדשין אי כרבנן אי כרבי, דהא גם לרבי שפיר שייך למיתני נוהג במוקדשין דאם פרשו לא יעלו דרק במחובר קאמר יעלה, דמתני׳ סובר יש בגידין בנותן טעם כמשנה דירך דלקמן והוה גה״נ בכלל בשר ומה שממעט מועשית עלתיך הבשר והדם גם גידין ע״כ גידי צואר דאינם כבשר אבל גה״נ הרי הוא כבשר ולכן מה דקאמר רבי במחובר דוקא יעלה ולא בפירש היינו משום דאסור באכילה וכתיב ממשקה ישראל למנחה מן המותר לישראל. ולכן לא מצי קאמר דמשום דנוהג איסור גה״נ לענין הקרבה קתני נוהג במוקדשין דהא אין להעלותו כשפירש ודאי דאין זה ענין גה״נ כלל דכל מה שאסור באכילה אסור להקרבה ואי כרבנן דחלצו לתפוח זאת לא נשמע דדילמא כרבי ולא עולה בפ״ע כשפירש אבל הרמב״ם בפיה״מ שפיר כתב לדידן דס״ל אין בגידין בנותן טעם אע״ג דשאר גידין ועצמות במחוברים יעלו אבל גה״נ לרבנן גם במחובר לא יעלה כיון דנוסף לזה דאינו בכלל בשר גם איסור אכילה להדיוט יש עליו לכן צריך לחלצו, ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן בד״ה הסמוך ודו״ק.