דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פט. · פירוש ו
עוד שם אר״א הכא השתא התם שיעורא בעינן וע״ז כתותי מכתת שיעורי׳ וכו׳, ויש להעיר למה דוקא השיעור מכתת אבל אתרוג לולב ושופר איכא, דכיון דמצד כל העומד לשרוף כשרוף דמי אתינן עלה, אין כאן אתרוג לולב ושופר כלל, אלא אפר, והכא ודאי שיעורא דוקא דכתותי מכתת קאמר, אבל פרי הוה. ובזה תבין מש״כ התוס׳ סוכה ל׳ ע״א ד״ה משום באמצע הדבור וז״ל: ״אלא טעמא דכתותי מכתת שיעורא אתרוג נמי בעי שיעור כאגוז או כביצה, דאע״ג דאמרינן לקמן טעמא משום דלא גמר פירא, מ״מ בעינן דמינכר לקיחתה, דמה״ט פסלינן לקמן פלפלין״ עכ״ל ועיין שם במהר״ם ולכאור׳ אינו מובן, מה לי אם משום דבעינן גמר פירא או משום דבעינן מינכר לקיחתה, דהא כאן בשל אשרה כמו דנגמר פירא אף דעומד לשרוף, כ״כ מינכר לקיחתה. אבל הענין לפי האמור דדוקא שיעורא מכתת ולא איכות הפרי ולכן שפיר כתבו התוס׳ דאי בעינן שיעור כאגוז או כביצה משום גמר פירא, אין לאמר משום דמכתת שיעורי׳ לא נגמר הפרי, דזה באיכות האתרוג הוה, וכמו דמקרי אתרוג כן מוגמר פריו מקרי, אבל אי משום דמינכר לקיחתה דאין זה באיכות הפרי, אלא בכמות וגודל הפרי, בזה הלא אמרינן דשיעורי׳ כמי שאינו דכתותי מכתת, אלא דהא גופי׳ ודאי טעמא בעי דלמה לענין איכות הדבר לא אמרינן דהוה כמי שאינו מחמת שעומד לשרף, רק לענין שיעורי׳ וצ״ע כעת.
הדרן עלך פרק כסוי הדם