אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פט. › פירוש ה

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פט. · פירוש ה

פירוש ד

עוד שם איתבי׳ בשופר של ע״ז לא יתקע מאי לאו אם תקע לא יצא. משמע דלא קשה לי׳ בלאו האי דיוקא, למה בשופר לא יתקע בו לכתחלה, ובעפר עיר הנדחת מכסין בו דמשמע לכתחלה, משום דידע לחלק דבשופר ולולב דבאים לרצות מאיס הוא ואפי׳ לגבי חליצה כתבו התוס׳ דלכתחלה לא משום דמאיס למצוה, אבל בכסוי לא חיישינן להא דמאיס. אבל קשה לי לחלק בין חליצה לכסוי באשר דרשו לעיל ושפך וכסה שלא יכסנו ברגל משום ביזוי מצוה וכי היכי דכסוי ברגל הוה בזוי, ה״ה בעפר עיר הנדחת וע״ז. ואולי הא דקתני מכסין בעפר עיר הנדחת היינו דוקא בלית לי׳ אחר. והרמב״ם פי״ד הי״ג כתב מותר לכסות בעפר עיר הנדחת משמע מדבריו דמותר לכתחלה, אלא דהלח״מ כתב שם דעפר עפרה קאמר, וכתירוץ זעירי בגמר׳. אבל הכ״מ שם כתב דמשום מללה״נ, וכתירוץ רבא. ולכאור׳ מסתבר יותר דאפר שריפתה קאמר וכדרבא, דאי כזעירי ובעפר עפרה, מה ענין זה לכאן בהלכות כסה״ד, ושייך בהלכות ע״ז ושם בפ״ד הי״ג כבר פסק הרמב״ם ז״ל אפילו בפירות האילנות שמותרין משום דכתיב תקבוץ ושרפת, יצא זה שמחוסר תלישה, אלא דגם על המימרא גופא בגמ׳ קשה, דאי בעפר עפרה ומשום דמותר בהנאה דאינה בכלל עיר הנדחת, מה קמ״ל בכסוי הול״ל בעפר עיר הנדחת מותר בהנאה, וממילא נדע דמכסין בו. ולא עוד אלא מהא דמכסין בה לא נשמע כלל דמותר בהנאה, דהא אפשר משום דמצות לאו להנות נתנו, ומכ״ש הרמב״ם דפסק בריש הלכות שופר ובכמה דוכתא דמצות לאו להנות נתנו, ודאי דלא אתא לאשמעינן דמכסין בה משום דמותר בהנאה, אם לא שנאמר דאלו הוה בכלל עיר הנדחת היה עכ״פ אסור לכסות בו לכתחלה משום דמאיס למצוה, קמ״ל דמותר בהנאה, אבל הא ודאי קשה דלא שייך האי דינא כלל לכסוי אלא לדין עיר הנדחת דכל שהוא מחובר לא נאסר כלל, וצ״ע כעת.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה