אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פד. › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פד. · פירוש ב

פירוש א

עוד שם א״ל יעקב מינאה לרבא קי״ל חיה בכלל בהמה לסימנים, אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי, א״ל רבא עליך אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים וכו׳ הנה כתבתי למעלה דהן השואל והן רבא דהשיב, אליבא דרי״ש קאמרו דבשר תאוה איתסר להם במדבר, א״כ מהא דכתיב כי יצוד ליכא להוכיח דחיה דוקא, דאפשר לאמר דדיבר הכתוב בהוה, דבמדבר לא היו שוחטין בהמה בחוץ רק בעלי מומין שהוא מלתא דלא שכיח, אבל לר״ע דהוה מצי לנחור וקרא דושפך את דמו מנחירה דיבר וכמבואר לעיל דף י״ז ע״א, דהאי קרא לר״ע נחירה קאמר א״כ מאי כי יצוד דקאמר, כיון דמבהמה נמי מיירי, אלא ודאי דהאי חיה דוקא חיה, כי בהמה גם במדבר היה פטור מן הכסוי, כך כתבתי למעלה. אולם לפי מה שהבאתי בדבור הקדום דברי הרמב״ן ז״ל דגם לר״ע רוב בהמות היו נקרבין, א״כ גם לר״ע יש לשאול דלמא גם בהמה חייב בכסוי, והא דכתיב כי יצוד ציד חיה, משום דדיבר הכתוב בהוה, דלא היו נוחרין במדבר בהמות הראויין להקרבה. אלא דיש להעיר טובא דלמר בר״א והוא העיקר וכמש״כ למעלה, דרק מדרשה דמה חיה אינה קדוש ידעינן דאין מצות כסה״ד נוהג בקדשים, וא״כ אם נימא דבהמה בכלל חיה, נפל כל האי דרש בבירא, ויהי׳ גם בהמת קדשים חייב בכסוי אחר זריקת הדם, וכמו דפריך לעיל בעוף קדשים, וא״כ כי יצוד דכתיב איך נפרשהו, דתו לא שייך לאמר דיבר הכתוב בהוה, כיון דגם בהמת קדשים בכלל כסוי.

לכן נראה לפע״ד דלהא דלא נוהג כסה״ד בבהמת קדשים לא בעי קרא כלל, דהרי תראה דאפילו בלאו דאוא״ב פריך הש״ס ר״פ אוא״ב מנ״ל דנוהג במוקדשין אע״פ דכתיב בענינא דקדשים, ומכ״ש כאן דלא כתיב בענינא דקדשים כלל, ולא עוד אלא דאם נאמר דמצות כסה״ד נוהג במוקדשין ג״כ, וכולל כל מיני בע״ח למה למה פרט חיה ועוף כלל והול״ל סתמא, איש אשר ישפוך דם כל חי אשר יאכל, יכסהו בעפר ומדפרט חיה ועוף ע״כ דבא להוציא בהמה, אלא דהאי יעקב מינאה פריך דלמא בהמת קדשים הוא דרוצה לשלול ולכן כתיב כי יצוד ציד חיה ועוף דדבר בהוה, וכמש״כ הרמב״ן ז״ל דבמדבר לא היה בהמת חולין נאכל כלל רק נקדש ונקרב, וכל שנקרב פטור מכסוי וממילא דגם חטאת ועולת העוף פטורין וכמש״כ הרמב״ן ז״ל שם טעמא רבה איכא לפטור קדשים מכסוי, דכל שדמו נזרק על המזבח ומכפר לא בעי האי דם כסוי, וכמו שהסברנו לעיל בדבור הקודם. אבל בהמת חולין אי אירע שהיה נחרה בחוץ, באמת בעי כסוי כך מתפרש שאלת האי מינאה, וע״ז השיב רבא דהתורה מיעטה בהמה מכסוי במה דאמרה בפ׳ ראה על הארץ תשפכנו כמים. אלא דלפ״ז נצמחת לן קושי׳ יותר חזקה ועצומה מקושית האי מינאה, דלר״ע דלא היה מצות שחיטה נוהגת במדבר אלא בקדשים, ובחולין היו נוחרין ואוכלין כשאר עכו״ם, ולא היתה הנחירה מצוה כלל אלא תיקון, וכסברת הריצב״א בתוס׳ שבועות כ״ד על השחיטה עצמה, וכאשר הארכנו בזה בפתיחה עיקר א׳ עיי״ש וכאשר נכנסו לארץ נתחדשה להם מצוה חדשה לשחוט גם חוליהן, ואע״ג דקרא רק מבקר וצאן מיירי, מ״מ האי כאשר צויתיך לזבוח קאי גם אחיה ועוף שלא הוזכרו בקרא, דהא דדבר מבקר וצאן הוא משום דבהם היה בעי היתר על הזביחה שנאסר להם במדבר משום ש״ח, אבל כיון דשמעינן מהאי היתר זביחה איסור נחירה שוב גם חיה ועוף בכלל האי איסור, דמהיכי תיתי לחלק ביניהם. ולאמר דלא נאסרה הנחירה רק בבקר וצאן ולא בחיה ועוף. ואדרבה הרי בבקר וצאן היה מוכרח להתיר איסור ש״ח שהיה עד עתה, משא״כ בחיה ועוף דלא נאסרה השחיטה גם עד עתה, וא״כ כמו באיסור נחירה וציווי השחיטה קאי הקרא על כל בע״ח, כמו כן נימא נמי דעל הארץ תשפכנו כמים (עיין בהגהות הרש״ש ז״ל דע״כ אקרא דבפ׳ כי ירחיב ה׳ את גבולך קאי) קאי נמי לבטל מצות כסוי, לא מבקר וצאן לבד אלא מכל בע״ח שנתחייבו במצות שחיטה, ומסתבר מלתא טובא, דכמו דבמדבר רק בנחירה היה חיוב כסוי בין בחיה ועוף ובין בבקר וצאן ורק בשחיטה ומליקה דהיה מצוה לא בעי כסוי, כמו כן נימא עתה שנתחייבו במצות שחיטה על כל בע״ח נפטרים מכסוי בכלן.

ומתוך חומר קושי׳ זו נפרכים דברי הרמב״ן ז״ל בטעם פטור כסוי דבהמה משום דרובם נקרבים דהרי להאי מינאה דפריך דלמא בהמה בכלל חיה לכסוי לא שמעינן פטור בבהמת חולין דהרי הוא בכלל חיה אלא דדיבר הכתוב בהוה כי יצוד וכנ״ל, ואי מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים הלא נתחדש לפטור מכסוי כל בע״ח מאחר שנתקדשו במצות שחיטה. אלא ודאי דלכ״ע היו רגילין בנחירת בהמה במדבר, וממילא דכי יצוד ממעט בהמה דא״א להיות בכלל חיה, וכל דברי יעקב מינאה ותשובת רבא אזדו לדעת ר׳ ישמעאל, דבשר בקר וצאן נאסר להם במדבר, רק בעלי מומין אשתרי ובשחיטה ואז מצינן למימר דכי יצוד דכתוב משום דדיבר הכתוב בהוה וכמש״כ בריש פרקן וזה ברור כשמש בצהרים. וכיון שזכינו לזה עוד יותר מובן לשון המשנה אליבא דר״ע, דקתני ונוהג בחיה ועוף ולא קתני ואינו נוהג בבהמה, דלר״ע הא דאינו נוהג בבהמה משנה שאינה צריכה היא, וכקושית הריטב״א ואין לאמר דלאפוקי מהאי מינאה וכמש״כ התוס׳ דלא נימא בהמה בכלל חיה, דזה ליתא דהרי כי יצוד כתיב ובהמה בייחית היא ואינה נצודת ולא מקרי ציד כלל. אבל לעומת זאת אצטריך טובא לאשמעינן דחיה ועוף בעו כסוי גם עתה אחר שנתקדשנו במצות שחיטה גם בחיה ועוף, דלא נימא כדעת הרמב״ן ז״ל דגם לר״ע לא היה דרכן לנחור במדבר רק מקריבין קדשים, ומשום הכי דיבר הכתוב בהוה ובאמת גם בהמת חולין שנחר היה חייב בכסוי, ושוב עתה שנצטוו על הזביחה, נאמר על הארץ תשפכנו כמים לפטור מכסוי בכולם, לכן קתני ונוהג בחיה ועוף ודו״ק היטב כי הדברים ברורים ואמתים לאמתה של תורה תלי״ת.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה