אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פג: › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פג: · פירוש ד

פירוש ג

עוד שם גמר׳ ניהו דלמטה לא אפשר למעלה אפשר לעבוד כסוי, מי לא תניא ריב״י אומר שחט חיה ואח״כ בהמה פטור מלכסות, בהמה ואח״כ חיה חייב לכסות הפוסקים הראשוני׳ השמיטו האי ברייתא מכל וכל, ורבה המבוכה זה אומר בכה וזה בכה, ותמצית דבריהם כי דינא דהאי ברייתא קשה להולמה מצד קושיות התוס׳ דהא שפיר מצי מכסה ע״י גרירה, שנית הלא דם חיה שנתערב בדם בהמה הרי תנן לקמן פ״ז ע״א במתניתן דרואין אותו כאלו הוא מים, אם היה בו מראית דם חייב לכסות, והש״ס לא הביא האי ברייתא אלא להוכיח מנה דעפר למטה אינו מעכב. ועיין בחדושי ק״ז החת״ס ז״ל שכתב, דהאי תנא סובר דגם לח בלח אין בילה. ובמחכ״ת ארשה לאמר כי לא דבר נכונה, כי מאן דס״ל אין בילה, ע״כ אין הכונה דלח בלח עומד השני על הראשון שתחתיו כמו יבש ביבש, אלא דאינו נבלל בשוה וא״כ אדרבה היא הנותנת לחייב בכסוי אם שפך דם בהמה על דם חיה ועכ״פ מידי ספיקא לא נפקא דשמא איכא מדם החיה גם למעלה. אלא ודאי דדם שאני דכשנופל על הארץ ומתקרר מיד נקרש קצת עכ״פ, כאשר נראה לכל, ולכן פשיטא לי׳ להאי תנא דדם שלמטה נשאר במקומו ודם הבא בזמן מה אח״כ - דבין שחיטה לשחיטה סתמא איכא שהיי׳ מועטת - עומד כולו למעלה ומכסה את שלמטה הימנו. והא דתנן לקמן דם שנתערב בדם היינו בידים או בשפך זה על זה בעודו חם ממש טרם שנקרש קצת.

אחרי כתבי זאת הראה לי תלמידי הה״ג מו״ה אברהם משה נ״י דברי הטו״ז או״ח סימן תס״ז דס״ל לאסור הבאר שנפל בתוכו מים חמוצים קודם הפסח משום דעומדים למעלה, וזה דלא כחת״ס. אמנם החת״ס אדברי הראשונים קסמיך דגם בלי בלילה ביד אמרינן בלח יש בילה, וכבר עמד בזה על דברי הטו״ז בפרמ״ג שם עיי״ש. עוד הקשה תלמידי הנ״ל על הברייתא דהא לח אינו חוצץ ולמה לא יועיל כסוי לדם החיה שתחת דם בהמה, והשבתי לו דזה לק״מ דהרי אדרבה אמרו במנחות כ״א ע״א, דדם בין לח ובין יבש חוצץ ופריך שם מבריית׳ דאלו לחין אין חוצצין יבשין חוצצין, וחדא מנייהו דם, ומשני הא דסביך הא דלא סביך, ועיין יו״ד ס״ק צ״ח ובפוסקים שם, הרי דדם שאני משאר משקין וטעמא כמש״כ, דבדם איכא ממשות הרבה ודרכו להסתבך וכיון דטעמא דלח בלח אינו חוצץ הוא משום יש בילה, ובדם לא שייך טעם זה רק בעודו צלול. עוד אמרתי בסברא דכפי מה שפרש״י ז״ל לקמן פ״ח ע״ב ד״ה כלל הצריך לפרט דבעינן הדם נבלל בעפר דכיון דהקפידה תורה על כסוי עפר דוקא, שדרכו לבלוע מסתמא משום דבתוכו יהי׳ נבלל ולא שיהי׳ רק מכוסה למעלה, א״כ כל שיש דם בהמה למעלה ואינו נבלל עם דם שלמטה הימנו מעכב הכסוי בעפר דהא לא יהי׳ הדם דלמטה נבלל בעפר רק מכוסה ולא סגי בהכי. ובזה מתורץ נמי הא מין במינו אינו חוצץ, אבל לפי״ז ניחא דמב״מ אינו חוצץ שייך רק במקום שהדבר צריך שיהי׳ מונח על דבר אחר ומינו מפסיק אמרינן דמינו אינו מעכב מלהיות נקרא מונח עליו, אבל כאן דבעי נבלל בעפר איך יתכשר ע״י מב״מ אינו חוצץ, סכ״ס אינו נבלל ואפילו ליכא שום דבר המפסיק בעי חוץ מכסוי גם בלילה בעפר ודוק היטב.

שוב ראיתי דכל הקושי׳ מתלמידי נ״י הנ״ל לק״מ והוא ממה ששנינו בזבחים ע״ח ע״ב, דלי שיש בו יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב, וכתבו שם התוס׳ דלא דמי להא דתנן הדיו והחלב לחין אין חוצצין דהכא כיון דהאי דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי, ולא דמי לחלב דמנח אגבא דיינא הרי דבריבוי משקה לא אמרינן יש בילה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה