דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פב: · פירוש ב
עוד שם בגמר׳ דתני׳ הכה את זה וחזר והכה את זה וכו׳ חייב וכו׳ ר׳ יהודה אומר בב״א חייב בזא״ז פטור, ופליגי בהתראת ספק אי שמי׳ התראה או לא, ויש לראות דאפילו התראת ספק שמי׳ התראה הא הכא לא נכנס אלא בספק איסור שאין עליו חיוב מיתה כאשר הכה את הראשון, ואם אח״כ הכה את השני הרי ג״כ רק בספק איסור נכנס, מה תאמר הרי עתה ממ״נ הכה בודאי את אביו או היום או אתמול מה בכך וכי בשביל מעשה של עתה, נחייבהו על מעשה שעבר סוף כל סוף אתמול רק בספק איסור נכנס, נשמע מזה, דכל שנכנס בספק איסור במקום דאיקבע איסורא, ואח״כ נתברר דעבד איסורא חייב מלקות ומיתה, ולא יוכל לפטור עצמו אני רק בספק איסור נכנסתי, דכל שנכנס במזיד אפילו בספק במקום דאיקבע איסורא התיר עצמו לעונש, כשיתברר למ״ד התראה ספק שמה התראה, דלא גרע משבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו שהבאתי לעיל בדבור הקדום, דחייב באוכל האיסור ואח״כ התנאי אע״ג שבשעת אכילת האיסור עדיין בספק הוה אם יאכל התנאי, וק״ו הוא אם התם חייב דהאיסור מתלי תלוי במעשה שיעשה אח״כ, מכ״ש כאן דקמא שמיא גליא מיד דעבר אלא דלו ולעדים ספק הוה ודו״ק.
ואגב אסבור לך מה בין ספק באקבע איסורא לבין ספק בלא אקבע איסורא, ר״ל בין חתיכה אחת משתי חתיכות לחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן, דודאי צריך הסבר למה בזו מותר לדעת הרמב״ם מכל וכל מה״ת, ולדעת הרשב״א דאסור מה״ת עכ״פ אין בו חיוב קרבן, ובזו מביא אשם תלוי. הסבר הדבר דכל היתר הוא העדר וכל איסור הוא מציאות כי קודם מתן תורה הכל היה מותר והוא ההעדר וע״י מצות התורה נאסר והוא המציאות ולכן תראה כי איסור בטל בהיתר ולא היתר באיסור משום דמציאות מצי להתבטל ולהעשות העדר, אבל להיפך מן ההעדר לא מצי לעשות מציאות ע״י ביטול, וכן הוא לענין ספק אם אתה מסופק על חתיכה אחת אם יש עליה איסור או לא עליך להביא ראי׳ על המציאות, ולא על ההעדר, משא״כ בחתיכה מב׳ חתיכות דאין הספק על המציאות, רק על מעשה שלי אם אכלתי זו או זו הוה ספק השקול ואסור מן התורה וחייב עלי׳ קרבן אשם תלוי והבן הדבר.