דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פב: · פירוש א
ע״ב גמרא א״ל אביי לר׳ יוסף מ״ט דסומכוס קסבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות וכו׳ תמהני מאד דניהו דסובר סומכוס כן, מ״מ הרי לא עשה שתים רק שחיטה אחת ואיך יתחייב שנים אחדא מעשה. ולא עוד אלא איך חל איסור על איסור כששחט הראשון נאסר השני בשחיטה ואיך יחול עוד הפעם איסור ע״י שחיטת השלישי ומכש״כ כששחט שני בניה כיון דכבר נאסר לשחוט אמו בשחיטת הראשון איך חל עוד הפעם האי איסור עצמו ע״י שחיטת בן שני ללקות שמונים. ובכל מה שכתבו האחרונים ז״ל בזה לא נחה דעתי ולא שקטה רוחי. ולולי דמסתפינא אמינא דבר חדש והוא דמאחר דאסרה תורה אוא״ב וגם בנו ואותו הוה לן כעין שתי ככרות אחת גדולה ואחת קטנה ונשבע עליהן שבועה שלא אוכל הגדולה אם אוכל הקטנה ושבועה שלא אוכל הקטנה אם אוכל הגדולה באופן שכל או״א הוה איסור ותנאי דפסק הרמב״ם בפ״ד מהלכ׳ שבועות דאם אכל שניהם במזיד דחייב שתים דפסקינן כר״י לגבי ר״ל בהתראת ספק דשמה התראה, הרי דאם מתרינן אל תאכל האיסור. אם בדעתך לאכול התנאי אח״כ חייב אע״ג דבשעת אכילת האיסור עדיין ליכא כאן איסור דהרי תלאו בשני שהוא התנאי מ״מ עבר למפרע אם היה מזיד דהיינו שבשעת אכילת האיסור היה בדעתו לאכול התנאי, א״כ ה״ה בשחיטת אוא״ב כל או״א הוא איסור ותנאי, וכאשר כתבנו למעלה דאם שנים שחטו בב״א שניהם חייבין זה משום אוא״ב וזה משום בנו ואותו כמש״כ התב״ש, וא״כ באחד שוחט הו״ל לחייבו שתים אם התרו בי׳ כמו בשבועה שתלאן זה בזה, אלא כיון דלא נאמרו שני איסורין אלו אלא בלאו אחד, אינו דומה לשבועה דשם נשבע תרי שבועות וכאן רק לאו אחד כתיב אמנם אם שחט שני בנים ואח״כ אמם או פרה ובת בתה ואח״כ בתה כל שהתרו בו בשחיטת הראשונים שפיר לקי תרתי למפרע על שחיטת הראשונים דכל או״א הוא תנאי וגם איסור אף על פי שנשחט ראשון כן נראה לי לפי חומר הענין ואם שגיתי אתי תלין משוגתי.