דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פ: · פירוש ה
בא״ד ונראה לפרש הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה מלאו דלא ירצה, ולא הוה בכלל שאר פסולים וכו׳, וליכא למימר דאתא קרא דירצה דיש בו גם עשה על הלאו, דכל היכי דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן לי׳ בלאוי יתירי, ואית לן לאוקמי בשאר פסולים וכו׳. הנה מש״כ דכל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאוי יתירי, לא מצאנו זאת אלא שלא להרבות בלאוין, אבל לא במקום דליכא רק עשה אלא דהתוס׳ רוצים להשמר מזה במה שכתבו, דאית לן לאוקמי האי לאו דלא ירצה אשאר פסולים, ור״ל דבכהג״וו דאין לן הכרח לאוקמי הלאו להוסיף על העשה גם בזה אמרינן דדרשינן לי׳ ולא מוקמינן לי׳ להוסיף לאו על העשה. אלא דסכ״ס הלשון הכתוב נתקו לעשה קשה להולמו. והתוס׳ כתבו דדומה להאי דמצורע פסחים ס״ז ע״א שאמרו הכתוב נתקו לעשה וכן להא דחולץ ליבמתו דהוי בלא יבנה. דהכתוב הוציאו מכרת דאשת אח וכן להאי דאמרינן הבערה ללאו יצאה, ובאמת אין הדמיון עולה יפה, דבכל הני הוה בכלל, והוציאם הכתוב מכלל, אבל כאן הרי מעיקרא לא היה בכלל לא ירצה, איך שייך לאמר דנתקו מלאו שלא הי׳ בכלל מעולם, דכל זמן דליכא עשה אין כאן פסול מחוסר זמן, ואי איכא עשה לא מוקמינן הלאו דלא ירצה הנאמר בשאר פסולים גם למחוסר זמן, ואין כאן ניתק לעשה כלל כמובן. אלא דחוץ מזאת גוף הסברא דלא מוקמינן בלאוי יתירי ליתא כאן דהא הלאו דלא ירצה כולל חמשה שמות ועובר על השחיטה לחוד וכן על הזריקה והקטרה ומשום עשה דמיום השמיני והלאה ירצה ודאי דלא היה עובר רק על ההקרבה אבל על השחיטה לחוד דאינה עבודה וכשרה בזר לא היה עובר.