דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף פ: · פירוש ג
תוס׳ ד״ה שחיטה שאינה ראויה פירוש הקונטרס לא מבעי׳ וכו׳ ואינו נראה, דכיון דאסר הכתוב אוא״ב בקדשים, מוי״ו מוסיף על ענין ראשון, הרי גזה״כ דלילקי אע״ג דלאו שחיטה ראוי׳ היא דהוה מחוסר זמן כיון דליכא פסול אחרינא, כמו ש״ח דחייב אפילו לר״ש אע״ג דלשאר מילי חשובי ששא״ר, עכ״ל. כבר כתבנו בדבור הקדום דרש״י ז״ל סובר דלגבי איסור י״ל דהוה כמו בעלה עליה זכר, דכל עצמיות דאינה ראויה נצמח מכח מה שאסרה התורה ש״ח או אוא״ב, אבל לגבי מלקות כיון דמאחר שאסרה תורה ונעשה ששא״ר הרי אין שחיטה, ואיך ילקה לכן ס״ל לרש״י דבש״ח דמפורש כרת ומלקות הרי הוא גזה״כ, אבל באוא״ב דלא מפורש מלקות בהאי לאו שוב אמרינן דבקדשים אינו לוקה, כיון דהוא מחוסר זמן ופסול ואין כאן שחיטה ראוי׳. ובזה מדוייק היטב מה דמפרש רש״י ז״ל דקושית הש״ס למה פסול הוא מכח שחיטת הראשון דמיקטל קטלי׳, הרי השני ראוי לבא לפנים, וכתב מהרש״א ז״ל, דה״ה מכח השני הוה מצי להקשות אמאי פסול, וזה ליתא דמכח השני לא מצי מקשה, דהרי התורה פסלו מקרא דוי״ו מוסיף על ענין ראשון, וכקושית התוס׳ אבל מצד הראשון שפיר קמקשה דקרא מוקמין בראשון חולין ושני קדשים, אבל אם הראשון קודש גם איסורא ליכא. אלא דאם נאמר דשחיטת קדשים גם בלא אוא״ב ששא״ר מקרי, ומ״מ אסרה התורה אוא״ב בקדשים שוב אין לאמר דהוה כעלה עליה זכר, וע״כ דגזה״כ הוא דלגבי אוא״ב גם שחיטת קדשים שחיטה ראוי׳ מקרי, וא״כ מה לי ראשון ומה לי שני, וגם למה לא ילקה, דכי היכי דלגבי איסורא בעינן האי גזה״כ, א״כ ה״ה דלוקה מגזה״כ זו. ובש״ח נמי גם בלאו איסור כרת דש״ח מקרי השחיטה א״ר דהרי לא נזרק הדם, והוה קדשים פסולים ואסורים באכילה, ועיין בקידושין נ״ז ע״ב ברש״י ז״ל ד״ה מה שלי בשלך אסור, דש״ח כיון דלא נזרק הדם מי יתירם, אלא דהתוס׳ שם חולקים על רש״י ז״ל בזה וכתבו דהוה כמו קדשים שמתו שיצאו מידי מעילה, וה״ה כאן השחיטה מתיר באכילה. ועיי״ש במהרש״א מהר״ם לובלין ובהגהות הרש״ש, ולפענ״ד נראה דודאי גם התוס׳ מודים דש״ח אסורים באכילה, אלא דס״ל דכמו דילפינן מה שלי בשלך אסור לגבוה, כך שלך בשלי אסור להדיוט ועתה ילפינן להיפך, מה שלך בשלי אסור להדיוט כך שלי בשלך אסור לבדיוט, ומעתה כיון דאין בש״ח איסור אחר רק מכח ש״ח לדעת התוס׳, שפיר כתבו הכא והתם בב״ק, דאי איכא פסול אחר בש״ח פטור דמדין ש״ח עצמו אין ללמוד, דבש״ח לא הקפידה תורה על שחיטה ראויה, משום דהוא כמו בעלה עליה זכר, ומ״מ השיגו על רש״י ז״ל דמחלק בין איסור למלקות, דסכ״ס כיון דאמרה תורה ל״ת ועבר אמימרא דרחמנא למה לא ילקה ודוק.