אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף פ: › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף פ: · פירוש ב

פירוש א

תוס׳ ד״ה קדשים ששא״ר היא, וא״ת הא בפרק כסה״ד מפרש טעמא דר״ש דיליף מטבוח טבח והכן, ופריך ולילף משחוטי חוץ ומשני דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים, וא״כ הכא דבקדשים נילוף קדשים מקדשים ע״כ, ועיין במלא הרועים בהגהותיו על הש״ס שכתב וז״ל ״משמע מדבריהם דבדבר שאינו נוהג אלא בקדשים ילפינן מש״ח דששא״ר שמה שחיטה, ועיין בדבריהם בב״ק ע״ו ע״ב שכתבו שם, דאפילו בש״ח גופה היכי דאית בי׳ פסול אחר ששא״ר לא שמה שחיטה״ עכ״ל. ובמחכ״ת גברא רבה קחזינא אבל הקושי׳ בדותא היא, כי אדרבה הני תרתי דברי התוס׳ מתאימים יחד, כי שם דחאו התוס׳ האי דעה שרצה לאמר דבש״ח עצמה חייב אפילו איכא ששא״ר מצד אחר, משום דמן הדין דחייבה תורה ש״ח, אין ללמוד ששא״ר שמה שחיטה, דהרי כל עיקר שנעשה ש״ח ששא״ר היא ע״י שאסרה תורה ש״ח, ואיך נאחז החבל בתרי ראשין, דאם נאמר דלא נאסר ש״ח, אז תהי׳ שחיטה ראוי׳, ודומה זאת למה שכתבו התוס׳ פסחים כ״ו ע״ב ד״ה עלה עליה זכר דעלה עליה זכר פסולה, אע״ג דעתה לא ניחא לי׳, כיון דאם היתה כשרה הוה ניחא לי׳. ולכן מן הדין דש״ח א״א למילף ששא״ר ש״ש ולכן שפיר כתבו התם דגם בש״ח עצמה אי איכא פסול אחרינא והוה ששא״ר מצד אחר, אין כאן שחיטה ופטור, אבל כאן נתקשו דנילוף תיבת שחיטה דכתוב באוא״ב, מתיבת שחיטה דש״ח בגז״ש, וכמו דיליף ר״מ באמת שחיטה דכתיב בעלמא מש״ח, וזאת הילפותא אינה מן הדין דש״ח אלא גז״ש שחיטה שחיט, ושפיר הקשו גם לר״ש אי לא תשחטו דאוא״ב בקדשים כתיב, נילוף גם לר״ש שחיטה דכתיב בקדשים משחיטה דכתיב בש״ח, ונימא דבקדשים ששא״ר שמה שחיטה, ואי הוה האי ילפותא קיימת אז ודאי גם בש״ח היה הדין כך דאפילו איכא ששא״ר מצד אחר מ״מ שמה שחיטה, אבל מאחר דהתוס׳ מתרצים דאוא״ב עיקרו בחולין ואין ללמוד גז״ש מש״ח, תו ליכא ילפותא שחיטה שחיטה ולא נשאר רק הדין דמש״ח ומדין מש״ח אין ללמוד כנ״ל. ומאן דרצה ללמוד שם מדין ש״ח, נראה דסובר כרש״י כאן דמחלק בין איסור למלקות כאשר נבאר בדבור הסמוך, וש״ח דחייב כרת כ׳ רש״י ז״ל, דגזירת הכתוב הוא, ולפי דעת רש״י ודאי דנוכל ללמוד מדין ש״ח, דבשחוטי חוץ גם ששא״ר שמה שחיטה, דהרי חייבה התורה כרת ומלקות עליה ואי דש״ח עצמה ששא״ר לא שמה שחיטה אלא דאסור משום דאם נאסר תהי׳ שחיטה ראוי׳ כנ״ל, א״כ כרת ומלקות מה עבידת׳ גבי׳, אלא ודאי דבש״ח לא איכפת לן בשחיטה ראוי׳, ושפיר מצינן למילף דה״ה אם הוא ששא״ר מצד אחר.

אבל מה דקשי׳ לי הוא דאם נאמר דכל שחיטת קדשים ששא״ר הוא למה לא נילוף ש״ח מושחט את בן הבקר, ונחייב בש״ח גם בששא״ר מצד אחר, ויש לאמר דאין דנין שחיטה דעבירה משחיטה דהתירא אבל באוא״ב אם הראשון קדשים, איך קאמר ר׳ אושעי׳ דמיקטל קטלי׳, דהאי שחיטת קדשים מעלי׳ הוא ונקרא שחיטה כדכתיב ושחט את בן הבקר, ואיך נאמר דלגבי אוא״ב לא מקרי שחיטת הראשון שחיטה ועיין בדבור הסמוך ודוק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה