דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף עו. · פירוש ג
רש״י וכלישנא קמא דרב עבדינן ולחומרא וכו׳ ולקמן פסק הלכתא הכי אפילו בנשבר העצם וכש״כ נחתך לגמרי עכ״ל, והרא״ש ז״ל הקשה דמאי ראי׳ איכא מהאי דנשבר העצם דלמא בעצם הקולית למעלה מארכובה עליונה מיירי, ולדעתי נראה דכוונת רש״י ז״ל בזה, דכפי הנראה תלי׳ פלוגתא זו דרב ועולא, בהאי פלוגתא דרב ושמואל דלקמן, דהא דלא ניחא לי׳ לעולא לפרש ארכובה בארכובה הנמכרת עם הראש, משום דקשי׳ לי׳ וכן שניטל צוה״ג כמו שהקשה עולא לר״י, ומה דמתרץ לי׳, תנא רכובה בלא צוה״ג וצוה״ג בלא רכובה, לא ניחא ליה משום דנחתכו קתני, ומזה נראה דאית לי׳ כשמואל דנחתכו לגמרי משמע אבל רב לשיטתי׳ הלא נחתכו לאו דוקא כמש״כ התוספות לקמן ד״ה ואם לאו, ומעתה כיון דאנן פסקינן לקמן כרב מסתבר דגם כאן הלכתא כוותי׳, דהרי לא קשה למה קתני תרתי נחתכו רגליה וניטל צוה״ג ודוק כנלענ״ד נכון.