דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף עו. · פירוש ב
גמרא א״ר אשי טרפות קמדמית זל״ז וכו׳ שהרי חתכה מכאן וחיה וחתכה מכאן ומתה. הרמב״ן ז״ל סובר דאם אחר פסיקת צוה״ג חתך הרגל למעלה בשוק חוזר להכשרו, ומ״מ אם לא עשה כן ושחטה כמות שהוא טרפה ואין זה דומה להא דאמרו לעיל דאי בדרי לה סמא חיי׳ דכמות שהוא עכשיו א״א לה לחיות. והרשב״א אחרי שהביא דברי הרמב״ן כתב וז״ל ״וא״ת שמא כבר התחילה מכתה להמית בה (ר״ל פעולתה הממיתה) ותירץ חולי הוא זה ומסוכנת שריא״ ע״כ, והנה בריש פרק אלו טרפות כבר תמהתי על הני טרפיות דניקב או לקתה גרע מניטל, וכן לרמב״ם דכל מקום דקתני ניטל טרפה אבל חסר מתולדה כשרה, דצ״ל בכל הני דיותר כאיב לה האי לקותא מאלו ניטל כולו או חסר מתולדה, איך מיטרף משום האי כאב אף שסופו למות הלא מסוכנת נמי סופה למות וכשרה, וטרפה שאני דמחסרא אבר כמבואר לעיל בסוגי׳ דמסוכנת ל״ז ע״א, ומעתה כל שאם ניטל האי אבר או נברא חסר יוכל הבע״ח לחיות בלעדו הרי אין כאן חסרון אבר שחיות תלוי בו, א״כ מאי הוה אם עתה דלא ניטל אלא ניקב או נלקה דכאיב לי׳ טפי עד דסופו למות, סכ״ס אין כאן חסרון אבר שהחיות תלוי בו, אלא כמסוכנת או כאכלה סם המות דכשרה. וקושי׳ זו קשה לכל השיטות, ולאו דוקא לשיטת הרמב״ן אלא דכיון דהרשב״א כאן מביא ומשתמש בסברא זו, דכל שאין כאן חסרון אבר שהחיות תלוי בו אין כאן טרפות, אפילו התחילה החולי הממיתה פעולתה, א״כ איך מצינו ידינו ורגלינו בביהמ״ד והיא תמיה עצומה ולית נגר ובר נגר דיפרקינה.