דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף עד. · פירוש ג
רש״י ד״ה דעובר חי דיש במינו שחיטה מהני שחיטה אף לאבר היוצא עכ״ל, עיין מהרש״א ובלב ארי׳ ז״ל איך נדחקו בזה ולפענ״ד כוונת רש״י ז״ל דיש במינו שחיטה בבן ט׳ חי, דאף על גב דפלוגתתם בבן ח׳ קאי דבן ט׳ חי לר״מ טעון שחיטה לעצמו, אבל לחכמים דס״ל דגם בן ט׳ חי ניתר בשחיטת האם, ומכל מקום ד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, הרי בבן ט׳ חי שהוציא את ידו יש להם סברא לטהר האבר, משום דיש במינו שחיטה, ואם כן איך נאמר דמגרע גרע אבר היוצא מבן ח׳ יותר מבן ט׳ אתמהה, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, והטעם נכון דאלו הי׳ ממתינים עד שיושלם הט׳ חדשים היה להאי אבר תיקון ע״י שחיטת עצמו, אבל בעובר מת כיון דאי אפשר לבא לכלל שחיטת עצמו שפיר מקרי אין במינו שחיטה ודו״ק היטב.