אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף עד. › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף עד. · פירוש ב

פירוש א

עוד שם גמרא בעי׳ ר׳ הושעי׳ הושיט ידו למעי בהמה ושחט בן ט׳ חי מהו, תבעי לר״מ ותבעי לרבנן וכו׳, כבר כתבנו לעיל בריש פרקן דספקו של ר׳ הושעי׳ הוא בהאי דאמרה תורה כל בבהמה תאכלו, אי הכונה דשחיטת סימני האם פועלים על הולד, משום דכל זמן שלא יצא לאויר העולם עדיין כאחד מאבריה יחשב, ואין עליה שם בהמה, ואז לא דרשינן בהמה בבהמה אלא כל בבהמה, דכל הנמצא בתוכה כגופה חשוב, וא״כ פשיטא דאין לו שחיטת עצמו בפנים, או נאמר דע״י שחיטת סימני האם נחשב גם סימני הולד כשחוטין, ודרשינן בהמה בבהמה, דאף על פי שנחשב הולד כבהמה מ״מ שחיטת אמו מטהרתו כמו שחיטת עצמו, וא״כ נאמר גם כן דשחיטת עצמו מהני נמי במעי אמו. ומה שמכריח אותנו לאמר דבר זר זה, דסימני הולד נחשבין כשחוטין ע״י שחיטת סימני האם, הוא משום צד האבעי אליבא דר״מ דס״ל דבן ט׳ חי טעון שחיטת עצמו כשיצא, דבהמה גמורה בבהמה לא ניתר, והוא בודאי לא דריש אלא כל בבהמה ולא בהמה בבהמה, וכמו שכ׳ נמי הראש יוסף ז״ל לעיל, וא״כ לדידי׳ ודאי י״ל דמהני שחיטת הולד כשהושיט ידו למעי האם ושחטו. וא״כ נצמח מזה לרבנן נמי מהני, דהא ס״ל ד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, ופרש״י ז״ל לקמן משום דע״כ קרא להתיר אתא ולא לאסור, וא״כ לענין זה נמי אי נאמר דלר״מ מהני שחיטת הולד בפנים, איך יאמרו חכמים משום דסבירי להו, דהקרא אתא להתיר ב״ט חי הנמצא בבהמה, שיהי׳ נצמח מזה איסור אם שחט את הולד בפנים ואח״כ מתה אמו, דאי לאו קרא דכל בבהמה תאכלו הי׳ מותר, וע״י האי קרא נאסר. וזה כונת רש״י ז״ל בד״ה או דלמא אפילו לרבנן, שכתב דמכש״כ לר״מ דאמר שחיטה שייכא ביה ור״ל דבהאי צד האבעי ע״כ לאמר דבלאו קרא הי׳ ראוי הולד שבפנים לשחיטה.

והנה האי אבעי׳ לא אפשטה, והרמ״א בהגה סימן י״ד פסקה לחומרא ותימה על הרמב״ם והטור וב״י שהשמיטוה, ודוחק לומר משום דאנן בלא״ה לא סמכינן על ידיעתינו שהוא ב״ט שכלו לו חדושיו כמש״כ הרמ״א בהגה סימן י״ג. אולם לפע״ד נראה דלפי מה דאמר ר׳ אלעזר אמר ר״א, דהא דפליגי ר״מ ור״י בחלב וגיד, הלכו בו לשיטתם ובב״ט חי פליגי, דלר״מ דטעון שחיטת עצמו אסור, ולר״י דניתר שחיטת אמו מותר, ע״כ דלית לי׳ כהאי אבעי׳ דר׳ הושעי׳ דהכא, דלהאי צד האבעי׳ דמהני שחיטת עצמו במעי האם, איך פליגי בחלבו וגידו דהא אם ניתר בשחיטת עצמו, פשיטא דחלבו וגידו נמי אסורין בשליל זה, אע״ג דליכא אוירא דהא יוצא מת, דכמו דלא בעינן אוירא לשחטה כמו כן וק״ו דלא בעינן אוירא לגיד וחלב, וא״כ איך קאמר דלר״י דמותר בשחיטת אמו הותר החלב והגיד, והא כבר נאסר החלב והגיד בעודן במעי האם, ואיך תפעול שחיטת האם על הולד מה שלא תפעול שחיטת עצמו שיש לו במעי אמו. אלא ודאי דלהאי דר״א אר״א לית לי׳ להאי אבעי׳, וס״ל דלכ״ע לא מהני שחיטת עצמו בעודו במעי האם, ולהכי פליגי שפיר לשיטתם בנשחטה האם ויצא הב״ט חי לאויר העולם, דלר״מ דלא היה מהני השחיטה נאסר עתה, ע״י אויר העולם החלב והגיד, ולר״י דמהני השחיטה על השליל, תו ליכא אוירא דיאסר, ולכן נדחה האי ספקו של ר׳ הושעי׳ מקמיה פשיטותי׳ דר״א אר״א, ועיין עוד לקמן במשנה מה שכתבתי בזה ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה