דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נח: · פירוש ג
ע״ש במשנה, אכלה סם המות או שהכישה הנחש, מותרת משום טרפה, ואסורה משום סכנת נפשות עכ״ל. וראיתי בתפארת ישראל שתמה למאי נפ״מ קאמר שמותרת משום טרפה כיון דמ״מ אסורה משום סכנת נפשות, עיי״ש שנדחק ליישב ומש״כ שם דאלו נפ״מ למלקות, למה כתב דין זה ביו״ד. הנה משום הא לא ארי׳, דהרי עכ״פ נפ״מ לפסלו לעדות אם אכל את הטרפה, אבל אוכל דבר שיש בו סכנה אין בזה לאו שיש בו מלקות אלא איסור עשה בלבד, דושמרתם לנפשותיכם, אבל באמת כבר כתבנו בפתיחה לקיים מש״כ הרמב״ם בסה״מ שלו, דעל חי״ט אין בהן מלקות, אבל קושיתו בלא״ה לפענ״ד לק״מ, דהני אכלה סם המות והכישה הנחש, לא נאסר הבהמה לעולם ועד, אלא עד זמן מה שאנו משערין שכלה האי סם והאי ארס מתוך גופה, כי לא מיסתבר כלל שלעולם תהי׳ סכנ״פ לאכול מבשרה, והא דלא נתן התנא שיעור עד כמה תאסר, ואמר סתם אסורה משום סכנ״פ, משום דבאמת אין לזה שיעור קבוע, ודבר זה מסור לרופאים, אבל עכ״פ אחר זמן רב שבטח כלה כח האי סם וארס מגופה ודאי שרי׳, אבל משום טרפה היתה אסורה לעולם, וזה ברור לפענ״ד ודו״ק.