דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נח: · פירוש ב
משנה אחוזת הדם וכו׳ התוס׳ חדשים על המשניות כתב בשם הרשב״א, הטעם דאע״פ שהדברים האלו ממיתין את הבהמה, אינה אלא כמסוכנת וכשרה, וצ״ל דלא שמעינן אלו ממתני׳ דמסוכנת דלעיל ל״ז ע״א דהתם במסוכנת מחמת חולשה ואפיסת הכח. אבל הכא אשמעינן דאפילו איכא בגופה איזה דבר שממית אותה, כל שאין כאן חסרון אבר ע״י נקב או פסוקה או שבורה וכדומה, אין כאן איסור, ולעומת זה מהכא לא נדע דמסוכנת שרי׳, דכאן לא דיבר ממסוכנת ממש שאינה יכולה לעמוד על רגליה, דמה שכ׳ הרשב״א ז״ל דדינה כמסוכנת הכוונה דאע״פ שסופה למות מחמת האי חולי, לא גרעה ממסוכנת דעלמא דשר׳, כיון דאין כאן חסרון אבר. אבל לא דהאי משנה ממסוכנת איירי, דאפילו אינה מסוכנת עדיין איצטריך לאשמעינן דאין זה טרפה האמורה בתורה, אע״פ שיש בגופה דבר המעותד להמיתה, אלא דמאחר שזכינו למשנה דמסוכנת דהיא שרי׳, גם הני דמנה כאן, אם גם הגיעו למדרגת מסוכנת נמי שרי, וכן תראה מסידור דינים אלו ברמב״ם, דדין דמסוכנת הביאו בהלכ׳ מ״א, אחר שביאר דין טרפה האמור בתורה, היינו נטתה למות מחמת מכת אבר, כתב אבל הנטתה למות מחמת תשות כחה אין זו טרפה אבל צריכה פרכוס, אבל האי משנה דאחוזת הדם והמעושנת וכו׳, כתבה בהל׳ שחיטה בפ״י, בין שאר החי״ט של ההלכה שמקומם בהל׳ שחיטה, כמו שביארנו בעיקר יו״ד, וכתב דהני אינם בכלל טרפות של ההלכה, ולא הזכיר שצריכין פרכוס, כי לא מיירי שהיא מסוכנת ע״י חלאים אלו, אלא שמחולי זאת סופה למות ומ״מ כשרה, והארכתי בזה אע״פ שהדברים פשוטים, מפני שהטו״ז סי׳ קט״ז לא נחות למה שכתבתי, והי׳ סובר דלכל הני דין מסוכנת ממש יש להם, משום דלמד כן מדברי הרשב״א וזה ליתא כמש״כ ודו״ק.