דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נד. · פירוש ו
תוס׳ ד״ה חזיה לדר׳ מתנא דאתי׳ בזה הכלל, מ״ט דדמי׳ לנטולי. וא״ת דהכא משמע בין לר״ל ובין לר״י דלא מרבינן בזה הכלל אא״כ דמי׳ להנך דמתני׳, וא״כ האי דרכיש דלקתה בכולי׳ היכי אתי׳, והא אמרו בריש פרקין דלעולא דאמר ח׳ מיני טרפות מנו חכמים דאתא למעוטי דרכיש עכ״ל. ועיין מהרש״א, מהר״ם שי״ף ויתר המפרשים, ואני עומד ומשתומם, כי קושי׳ התוס׳ מרפסין איגרא לארעא ובתכ״ד סותרים דברי עצמם, דהביאו ראיה מדאמר לעיל דעולא לאפוקי דרכיש, והרי מתחלה כתבו דרכיש כיון דאינו דומה להני דמתני׳ אין לרבות בזה הכלל ולמה לי׳ לעולא לומר מימרא כדי לאפוקי מדרכיש, דמי הכניסו כדי שצריך להוציאו, הרי מדאצטריך לדעולא כדי לשלול הא דרכיש מכלל דמצינן לרבות בזה הכלל דמתני׳, אלא דכפי הנראה התוס׳ הרגישו בזה, ולכן כתבו ״דלעולא דח׳ מיני טרפות שנו חכמים״ והוא שינוי לשון מלשון הגמ׳ דהרי בגמ׳ אמרו ״דח׳ מיני טרפות נאמרו למשה מסיני״ אלא דהתוס׳ מפרשים האי דעולא, דלא היה בידו קבלה זו, דבסיני נאמרו שמונה מיני טרפות אלא דהוא מדייק מן המשניות, דלא קתני אלא הני מינים ד״ן חנ״ק נפ״ש, מכלל דמין אחר ליכא, וא״כ עולא היינו מתני׳, והנה כן הוא הפי׳ האמיתי בדברי עולא, וכאשר כן כתב גם המחבר בריש הלכ׳ טרפות, וכאשר למד כן מדברי הרמב״ם, כמו שביארנו במקומו, אבל לא הועילו בזה כלל, להצדיק את דבריהם, דניהו דלא נזכר בשום טרפיות ששנינו שם לקותא, מ״מ טעות גדול לומר, דאין לרבות לקתה בכולי׳ בזה הכלל משום דלקתה שם חדש הוא, דהרי לקתה היינו שנתמסס הבשר כאשר כתב הטור והמחבר, והוא גרע יותר, מניקב או נחתך או ניטל, דהרי כאיב לי׳ טפי ובכ״מ שהני שמות טרפה, כ״ש לקתה דטרפה, דהרי הוא בשר שרופא גרדו, וכ״ש מניטל, ועיין לעיל מ״ג ע״ב בלב ארי׳ ד״ה אמר עולא, דקמתמה שם על האו״ה שכ׳ דניקב הכולי׳ ע״י חולי לא גרע מלקתה עכ״פ אם יש בו חסרון, הרי שפיר הוא בכלל נקובה או חסרה, וכתב שבדוחק י״ל דכיון דסוג נקובה דעולא ג״כ ע״י מחט וכן חסרה ע״י חיתוך, לכן לא הוה ניקבה הכולי׳ ע״י חולי ולקתה בכולי׳ בכלל סוג נקובה וחסרה וכו׳ עכ״ל, ותמה אני שהלב ארי׳ ז״ל החזיק לדוחק, דבר ברור כשמש בצהרים, דאיך נוכל להכניס נקב או חסרון שע״י חולי בכלל נקובה וחסרה, במקום שהנקב והחסרון בלי חולי כשר, הרי דכאן החולי הגורם שנטרף ומפני שהוא מכאיב יותר וא״כ האי לקותא שם החולי, שהוא מכה יותר גדולה מן סתם נקב וחסרון, ע״כ תחת סוג אחר נופל, אבל בהני אברים דניקב או נחסר סתם, נמי טרפה, פשיטא דלקתה בכלל ניקב או נחסר הוא, וכאשר כתב רש״י ז״ל שם, על לאפוקי דרכיש וזה אמת לאמיתו, וברור לכל מבין דבר, אמור מעתה, מהא דלא מצינן במתני׳ לקתה לא שמעינן דלקתה אינו טרפה, דהרי בכ״מ דניקב או נחסר טרפה, מכש״כ דלקתה דהינו נתמסס טרפה אלא ממה דלא נזכר טרפות בכולי׳ הרי אין לנו להוסיף טרפות באבר שלא שנינו טרפות במשנה, אמנם אם נזכר באלו כשרות, דנטלו הכליות כשרה, דאתא להשמעינן דאיכא איזה מין מכה בכליות שהוא טרפה, שפיר מצינן ללמוד, דלקתה שהיא מכה יותר גדולה מניטל שהוא טרפה, ואין להשיב כי סוג לקתה עדיין לא שמעינן בשום אבר שיהי׳ טרפה, הא בורכא, דאדרבה לקתה בכולן שיש בהם טרפות, נוהג כיון דבכלל מאתים מנה, אולם עולא דמונה מיני טרפיות היוצאים מן כלל הטרפות שיש לנו במשניות הן מפורשות והן מרומזות, אי הי׳ סובר כרכיש דלקתה בכולי׳ טרפה, ויוצא ממה דקתני באלו כשרות ניטלו הכליות כשרה, הוו״ל למנות ט׳ מיני טרפיות, וגם לכלול לקתה ביניהם, והדברים קלורין לעינים תלי״ת.
ואחר הדברים האלה, נבין היטב השקיל וטרי׳, ולא יקשה לן כלל למה לא קאמר, דפליגו בדרכיש, דבהא דרכיש א״א דפליגו, דהרי לקותא דגרע מניקב או חסרה, אין להוציא משום דלא דמי׳ להני, כיון דגרע מהני, ובכלל מאתים מנה, רק הא דר׳ מתנא דשף מדוכתי׳ דהוא פחות מנחתך וניטל, אם דמי׳ לניטולי נוכל לרבות אותו בזה הכלל, אבל אי לא דמי׳ לנטולי, אפילו לר״ל דאלו כשרות דוקא וקאמר דאתא לרבוי׳ הא דר׳ מתנא דלא דמי׳ לנטולי, כמו שאמר בגמ׳ אין הכוונה דלא דמי׳ כלל לניטולי, ואין לרבותו בזה הכלל, אלא דאי לאו מתני׳ דאלו כשרות הוו״א לומר דלא דמי׳ לניטולי וכשר, ואתא אלו כשרות לגלות לן דדמי׳ לניטולי, וממילא איתרבי בזה הכלל, וכן תראה מפרש״י ז״ל, דז״ל ״ולניטולי נמי לא דמי׳, דהא לאו נטולה לגמרי הוא״ ואח״כ כ׳ בד״ה הני, וז״ל ״הני נטולי הוא דכשרות ניטל הטחול והכליות, אבל נטילת ירך דר׳ מתנא טרפה״ עכ״ל הזהב, הרי שלך לפניך, דרק משום דדמי׳ לניטולי, מצינן להטריפו ממיעוטי דאלו כשרות, ולשון הגמ׳ נמי מורה על זה, דקאמר ״לאו לנקובי דמי׳ ולא לפסוקי ולניטולי נמי לא דמי׳״ משמע דלניקובי ולפסוקי לא דמי׳ כלל, ולניטולי נמי לא דמי׳ דמיון גמור, עד שבעי לרבותו דהוה בכלל ניטולי, וע״כ כן הוא דאם נאמר דלמ״ד אלו כשרות דווקא, פתח פתוח לנו לרבות הכל, אף מה שאינו דומה כלל, לא באבר ולא בסוג המכה, א״כ איך קאמר לעיל דאין לנו להוסיף על הטרפיות שמנו חכמים, וכמו שהקשתי לעיל, אלא ע״כ דהאי אלו כשרות ג״כ לא אתא לרבות, אלא במה שדומה קצת, ויש רמז לרבותו כמו שביארנו, ולכן לא מצא הש״ס לתלות פלוגתא דר״י ור״ל, אלא בהא דר׳ מתנא דהוה פחות מניטל ונחתך, אבל דומה קצת לניטולי, ותלו אי אלו טרפות דוקא, או אלו כשרות דוקא, ותמהני מאד על התוס׳ איך מצאו סברו דמכח אלו כשרות מצינן להוסיף טרפות כרצונו, ומה נעשה עם מה שאמרו דאין להוסיף על הטרפות שמנו חכמים.
אחרי כתבי ראיתי בח׳ הרשב״א ז״ל שכ׳ ג״כ, דהא דקאמר דדמי׳ לניטולי, לאו דדמי ממש אלא דאיכא למיטעי בי׳ דדמי׳ לניטולי עיי״ש ממילא דגם אידך דקאמר דלניטולי נמי לא דמי׳ ג״כ הכי מתפרש, דהוו״א דלא דמי׳, אלא דמ״מ כתב הרשב״א, דלקותא דרכיש דלא דמי׳ כלל, ל״ל לר״י, ומ״מ הלכתא כרכיש עיי״ש, והוא פלאי, ומה שכתבתי אני נפלע״ד אמת לאמתו, ומקום הניחו לי להתגדר בו ודו״ק.