אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף נד. › פירוש ה

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף נד. · פירוש ה

פירוש ד

משנה ואלו כשרות בבהמה וכו׳ וכתבו התוס׳ דכולהו צריכי כדפרישנא בריש פרקן. והמעיין שם בתוס׳ ימצא דפירשו רק הני אברים דנזכרו בתוך הטרפיות והכשרות מגרגרת ועד המסס וביה״כ. דהוו״א נסדקה כמו נפסקה וכן כולן. אבל מהני דקתני הכי בין הכשרות ולא נזכרו לעיל בין הטרפות והן הנה טחול כליות ולחי התחתון והאם לא דיברו מאומה, ובאמת קשה למה קתני באלו כשרות פשיטא דכל שלא נשנו בין הטרפיות ממילא כשרות דאין לנו להוסיף על הטרפיות אבל באמת קתני הני כדי להשמיענו דיש גם בהם אופן המטריף ומכח האי דיוקא קאמר רבא ניקב הטחול בסומכי טרפה. ורכיש ב״פ דלקתה בכולי׳ טרפה, וניטל האם או דאתא לאפוקי מר״ט בסנהדרין דהשליך בהמה שניטל האם שלה לכלבים או כהני פוסקים דבנימוק האם יש להטריף וניטל לחי התחתון כשרה, למד מזה הרמב״ם הא לחי העליון טרפה. והנה לקמן אר״ז ל״ש אלא שיכולה לחיות ע״י המראה והלעטה וכו׳ אלא דמהרש״ל ז״ל מוחק מימרא זו שאינה מובאה לא ברי״ף ולא ברמב״ם וכאשר כ׳ המהרש״ל הוא תוספת על הגליון מן הגאונים וטעה הסופר וכתבה בפנים. ואני אומר דמאן דגרס לי׳ בגמ׳ יהי׳ מי שיהי׳ הוא מחולק על הרמב״ם בדין דלחי עליון ולכן מדייק האי דינא מיותרא דמתני׳ דקתני ניטל לחי התחתון כשרה דל״ש אלא ביכולה לחיות ע״י המראה והלעטה וכו׳, אבל הרמב״ם דחה האי מימרא משום דס״ל דלעולם יש לעשות איזה תחבולה להכניס המזון כידוע ולכן דייק ממשנה יתירה זו דניטל לחי העליון טרפה ולרמב״ם גם הא דאמרו לעיל מ״ד ע״א ותנא תונא ניטל לחי התחתון כשרה לא גרם לי׳ דהוא ז״ל פסק דדוקא ניטל עד הסימנים כשר עיין בכ״מ שם.

מתוך הדברים שאמרנו אנו לומדין דכל הני שב שמעתתא לא מחכמתם לבד חדשו ולא על סמך דזה הכלל לחוד אלא דלכולן יש רמז במשנה ניקב הטחול ולקתה בכולי׳ כמו שפירשנו גלגולת שנחבסה ממה דקתני נפתחה הגלגולת כשרה נעקרה צלע מעיקרה עם חצי חולי׳ הוא טרפות מורכבת משני טרפיות דנעקרו רוב צלעות בלא חולי׳ שלמה טרפה ממתני׳ דאהלות וכב״ה ולכן הרכיב רב שניהם יחד לומר דנעקרה צלע וחצי חולי׳ דינה כנעקרה חולי׳ שלמה. ועיין מה שכתבנו בזה לעיל נ״ב ע״א וסימנים שנדלדלו ברובן אי כפרש״י ממקום חיבורן בלחי הרי הוא בכלל עיקור סימנים ר״ל כעין עיקור ואי לפי׳ ר״ח דנדלדלו מחיבורם בארכן זאת נרמז ממה דקתני נקה״וו ופסה״ג בוי״ו החיבור דאשמעינן בזה דבעינן שיהיו מחוברים יחד בארכן כאבר אחד וזה רמז טוב ובשר החופה את רוב הכרס אע״ג דשמואל ע״כ מפרש נקרע רוב החיצונה דמתני׳ על הכרס עצמו כדאמרינן לעיל בגמ׳ מ״מ כיון דקתני או שנקרע רוב החיצונה דאו תמיד לרבות אתא וכדרשינן בריש פ׳ אוא״ב ואע״ג דבלישנא דתנא לא נדרוש ריבויין כאלו אבל האי או דהכא משונה מאד דהרי תרתי טרפיות נינהו ניקב הכרס הפנימי ונקרע רוב הכרס החיצונה ומה זה דקאמר ״או״ דאיזה שייכות יש בין שניהם אבל אם נאמר דמרמז גם על בשר החופה שנקרע והוא משום דסוף הכרס שנתגלה לינקוב כמו שכתב הב״ח סי׳ מח ניחא טובא דקאמר או שנקרע ומרמז על בשר החופה דזאת נמי משום ניקב הכרס נגעה בה, והא דר׳ מתנא דבוקי דאטמא דשף מדוכתי׳ הוא נלמד, מנחתכו רגליה, דהרי אמרינן לקמן דדמי׳ קצת לנטולה דאי כשר הוה הומ״ל באלו כשרות, דרגל דשף מדוכתי׳ אע״ג דדמי׳ לנחתך כשר, כמו דקתני נסדק הגרגרת שלא נטעה דדמי׳ לנפסק.

ומעתה זכינו שא״א להוסיף על הטרפות השנויות במשניות אלא באחד משני אופנים, או באבר שנזכר בו טרפות ואנו מוסיפין מכה הדומה למה שנשנה, כמו הני דבוקי דאטמא דשף, ודנעקרה צלע וחצי חוליה, וסימנים שנדלדלו, וכן כל הני מיני טרפיות בריאה, סירכא ומראה ובועות, דכל הני בכלל ניקבה הריאה, או שחסרה הם, או באברים שנזכרו במשנה דאלו כשרות שניטל או ניקב כשר בהם, דאתא לדיוקא, דיש מכה המטריף בהם. ובזה מתיישב היטב דריב״ב השיב לי׳ ליוסף רישבא, דמחו בגידי נשיא וקטלי, דאין להוסיף על הטרפיות משום דגה״נ הוא אבר חדש שלא נזכר לא באלו טרפות ולא באלו כשרות, לכן אין להוסיף טרפות כזו מכח זה הכלל לחוד, ור׳ אבא דהשיב כמו כן בהאי דמחו בכולי׳ וקטלי׳, אע״ג דכולי׳ תנן באלו כשרות, אלא דאין לדייק דנחתך טרפה, דמה בין ניטל כולה או מקצתה, ורק לקתה בכוליא יש למידק משום דכאיב לה טפי. ועיין עוד בדיבור שאח״ז ומה שיש להעיר על כל הני טרפיות דניטל כשר בהם ורק ניקב או נלקה טרפה, עיין בפתיחה עיקר יוד ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה