אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף נג: › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף נג: · פירוש ד

פירוש ג

ד״ה דרוסה שאמרו צריכה בדיקה וכו׳ פ׳ בקונ׳ כגון ספק דרוסה או שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ, דודאי דרוסה לא מהני בדיקה, וכן פי׳ הריב״ם וכו׳ עכ״ל, כבר כתבנו למעלה בדיבור הקודם ולעיל בסוגי׳ דנפולה דשיטת רש״י הוא כיון דהלכה אתא על דרוסת הזאב, וכן אנפלה מן הגג, ולא על האדם, הבשר ע״י דרוסה, ועל ריסוק אברים ע״י נפולה, וכמו ששנינו לקמן בא״ט בעיף נפלה לאור ונחמרו ב״מ, ע״כ דהני טרפה לחלוטין נינהו, ומשום דע״פ רוב כל הנדרס נכנס הארס לתוך הגוף, וכל שנפלה מן הגג נתרסקו אבריה, אלא דאם עמדה או שהתה מעל״ע, מוציאה מידי חשש ריסוק, וא״כ ס״ל לרש״י דמה״ת לא מהני בדיקה בלאו, והוה להו כודאי טרפה, והא דמהני בדיקה, הוא במקום דעל הדריסה עצמה איכא ספק באיהו שתק ואינהו מקרקרין, או אפילו במקום שדרס ולא ניכר תחיבת צפורן הדורס עד הבשר, דשם מה״ת בלא״ה מוקמינן אחזקת כשרות, ורבנן אצרכו בדיקה לחומרא, שם מהני הבדיקה. והראיות שהביאו התוס׳ נגד דעת רש״י אינם מוכרחות, הראי׳ האחת מהא דאמרו בסמוך עד שיאדים הבשר כנגד הב״מ ובסימנים עד שיאדימו הסימנים עצמן, הרי דאע״ג דהאדים הבשר נגד הסימנים דודאי נדרסה, מ״מ כשרה מפני שלא האדימו הסימנים עצמן עכת״ד. לא זכיתי להבין ראי׳ זו כלל, דמי יאמר דאדמימות בבשר ודאי מכח דרוסה קאתא, דמעולם לא שמענו בהאדים הבשר, לחוש על דרוסה, הלא כמו כן ע״י הכאה וכדומה מצי הבשר להאדים, וכמו בנפלה לאור ונחמרו ב״מ דבלא נפלה לאור לא חיישינן על האי חימור כמבואר בפוסקים, ולכן רק במקום דאיכא חשש דרוסה ובעינן בדיקה להוציאה מספק דרוסה כל שהאדים הבשר, הרי עדיין הספק שמא מכח דרוסה אתא, במקומו עומד ואסורה אבל ודאי לרב דלא חש לספק דרוסה לא יאסר אפילו נמצא האדים הבשר אנה ואנה, כי מכח סיבות שונות מצי להיות אדמימות בבשר, ראי׳ השניה הביאו, ממה דרב מורי בי׳ מכפא ועד אטמא, וע״כ בודאי דרוסה מיירי דהרי לרב אין חוששין לספק דרוסה, והנה לעיל בסוגי׳ דישב לה קוץ בושט כתבתי דלרב גם רש״י מודה דמהני בדיקה גם לודאי דרוסה, וכן הבאתי בשם הגהות מלא רועים כאן עיין בי׳. ועתה הדרני בי, כי טעמא דרש״י מפני שההלכה סתם אתא, דרוסות הזאב, ע״כ דהוא ודאי טרפה ואין לו בדיקה, ולכן א״א דלרש״י פליגו בזה רב ושמואל, מ״מ ראי׳ זו איני מכיר, דתקשה לדנפשיך דע״כ לרב צריך להיות ניכר מקום הדריסה, וא״כ למה בעי בדיקה מכפא ועד אטמא, מה תאמר דכל שעלה הדורס על הנדרס, גם מודה דבעי בדיקה, דדוקא באיהו שתק ואינהו מקרקרין פליג, משום דאיכא כעין ס״ס דשמא מחמת ביעתותא מקרקרין אבל לא עלה עליהן, וכמ״כ למעלה משום דכנגד רוב אריות דורסין איכא רוב דאין הנדרס נשמט מידם עד שימיתוהו, ואת״ל עבד מעשה, שמא שלא כנגד הב״מ והסימנים דרס, דלא מיטרף בהטלת ארס באותו המקום, אבל בעלה ודאי דליכא רק חד ספק שמא דרס במקום שעושה אותו טרפה, גם רב חייש ומצריך בדיקה, א״כ ודאי דנפל ראיות התוס׳ בבירא דאפשר דמיירי בעלה ארי על השור, ולא ראינו מקום הדריסה, ואז צריכה בדיקה מכפא ועד אטמא, אבל בראינו שדרס דהיינו שניכר מקום הדריסה לא מהני הבדיקה דאפילו לא האדים הבשר כנגד אותו מקום מ״מ טרפה, וכמש״כ באמת רש״י ז״ל דהבדיקה מהני, או באיהו שתק ואינהו מקרקרין, אי בעלה ארי ולא ניכר מבחוץ מקום הדריסה ובהאי ספק האחרון גם רב מודה דבעי בדיקה, ולכן ראיות התוס׳ נגד רש״י איני מכיר.

ודע דבסה״ד כתבו, דגם רש״י לא נקט ספק דרוסה אלא משום דאז צריך לבדוק כנגד כל החלל, אבל אם הי׳ ניכר מקום הדריסה, לא הי׳ צריך לבדוק אלא כנגד אותו המקום, אין כוונתם שכן הדין לדידן דהרי אנו פסקינן כשמואל דחוששין לספק דרוסה, וממילא דצריכין לבדוק כנגד כל החלל, אפילו ניכר מקום הדריסה אלא דר״ל, לרב דלא חייש לספק דרוסה באיהו שתק ואינהו מקרקרין, ה״ה דלא חייש בלא ניכר מקום הדריסה, וא״כ לרב דקאמר מכפא ועד אטמא, אם ניכרים כמה וכמה פצעים במקומות מפוזרים צריך בדיקה בכל החלל, אבל כבר כתבנו דזה ליתא, דהרי לרש״י כל שודאי נדרס אפילו במ״א, הרי הוא דרוסת הזאב שאסרה ההלכה, וכאשר הוכחתי זאת לעיל ומפרש״י שבפ׳ התערובות דלא קשי׳ לי׳ למאן דמוקי לי׳ בדרוסות הזאב, דהרי אפשר למבדקי׳ אחר השחיטה.

והנה הלב אריה ז״ל בפירושו לדברי התוס׳ אלו, ס״ל דספק דרוסה בסימנים הוה כספק בשחיטה, לדעת הפלתי דספק נקה״וו ופסה״ג ספק בשחיטה מקרי עיי״ש. וכבר כתבתי במקומו דהאחרונים ז״ל טעו בזה טעות גדול במחכ״ת בחשבם דכל מעשה טרפות בסימנים הוה נבלה לדעת הרמב״ם, דזה ליתא, דדוקא נקב או פסוקה דמקרי תחלת נחירה ונידון כשחיטה פסולה למ״ד ישנה לשחיטה מתוע״ס, אבל לא טרפות דלא שייך להחשב לתחלת שחיטה פסולה, והרי תראה דנקה״וו ופסה״ג וכן נחסרה הגרגרת כאיסר ונקבה כנפה, דכל הני לא מנה הרמב״ם בין הטרפיות מפני שהן ענין שחיטה פסולה, אבל נהפכו עורות הושט במראיו מנה בתוך העי״ן טרפיות, הרי שלך לפניך, דכל דלא שייך לומר דהוה כתחילת נחירה, אין בו משום נבלות, וכן הכא בטרפות דרוסה דאינו משום נקוב או נפסק אלא שם דרוסה הוא טרפות בפ״ע, עיין בריש פרקן על התוס׳ ודרוסת הנץ מש״כ שם, ובדיבור הסמוך ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה