דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נג: · פירוש ג
תוס׳ ד״ה ספק שונרא ס״ק אימר קני׳, וא״ת דבריש פ׳ התערובות ע״ד ע״ב אמרינן, גבי נתערבה בטרפה וכו׳, ומפרש כולהו כר׳ ינאי לא אמרו, דבין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע, דהאי משוך והאי עגול וכו׳ עכ״ל, והקשה המהרמ״ל ז״ל, דלמה לא נוקמא דנתערב בדרוסה שאינה ניכרת כלל, באיהו שתק ואינהו מקרקרין, דלשמואל דהלכתא כוותי׳ בעי בדיקה כנגד כל החלל, וכ׳ דכפי מה שהביא הב״י בשם הרשב״א ז״ל, דכל שלא ניכר בחוץ שום רושם דרוסה א״צ בדיקה בפנים כלל, ניחא, וכדבריו ממש כ׳ ג״כ הש״ך סי׳ נ״ז סקל״ו עיי״ש. ואני תמה, דמה הועילו בזה, דעדיי׳ יש להקשות למה לא מוקי דאיכא רושם אדמימות בהאי סד״ר, וכן באינך שנתערב ומזה יש הוכחה למה שכתבנו לעיל, דלרמב״ם מן הזאב ולמעלה בעינן דוקא מקום צפורן הזאב והארי ניכר, ולא רושם אדמימות בעלמא ולכן שפיר קאמר בגמ׳, דבין דרוסת הזאב לקוץ ניכר, דהאי משיך והאי עגול, אלא באמת בלא״ה קושיתם לק״מ, דניהו דאנן ברושם בעלמא סגי לן להטריף ספק דרוסה. אבל כבר כתבנו לעיל, דלהכי קאמר לעיל אוקי מלתא אחזקי׳ והדר אמר הוה לי׳ ספק דרוסה לאשמעינן, דמה״ת ודאי דמוקמינן אחזקי׳ ואין חוששין לספק דרוסה. אבל לשמואל דחייש לספק דרוסה, הוא מדרבנן וכן מבואר הדבר ברמב״ם בריש פ״ה מהל׳ שחיטה שכתב מפני שדרוסה מפורש בקרא החמירו בה, וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור, הרי דאין זה אלא חומרא דרבנן, וא״כ בקדשים ודאי לא החמירו חומרא זו להביא קדשים לביה״פ, ובפרט שכפי הנראה, הוא חומרא דאמוראי, דלא מצינן במשנה וברייתא.
ועיין בזבחים שם דר״ל מוקי בנפולה וס״ל דהלכה נמי צריכה בדיקה, והוא לפי דברינו לכאור׳ פלא דפשיטא דהאי בדיקה בהלכה, שהוא מצד איזה נקב או שבירה באברים הפנימים הוא חומרא דרבנן, ואיך מוקי מתני׳ דכל הזבחים שנתערבו בהכי, אלא דרש״י ז״ל כפי הנראה נתעורר בזה וכתב וז״ל וכיון דאיתחזק בה ספק טרפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה, משום הקריבהו נא לפחתך עכ״ל, והנה על אוקימתא דאיערב בדרוסה לא כתב מידי, משום דרש״י לשיטתי׳ ס״ל דודאי דרוסה לית לי׳ בדיקה, ולכן מוקי דוקא בודאי דרוסה. אבל בספק דרוסה, כיון דיש לבדוק, שפיר מצי שחטה בעזרה דהרי כאן לא איתחזק בה ספק טרפות, כי האי איתחזק שכ׳ רש״י היינו דוקא בנפולה, שקודם שהלכה היתה אסורה ודאי משום נפולה ואע״פ שהלכה אח״כ יוצאה מאיסור ריסוק אברים. אבל עדיין נשארה בספק שאר טרפיות, וזאת קרי לי׳ לרש״י איתחזק ספק טרפות דס״ל דמחזקינן מאיסור לאיסור, והוה גנאי לשחטה משום הקריבהו נא לפחתך. אבל בספק דרוסה דלא איתחזק איסורא כלל, דשמא לא עשה מידי אין כאן גנאי לבדקה, כך מתפרשים דברי רש״י, וא״כ גם לפי דעת רש״י קושי׳ המהר״ם והש״ך לק״מ. אבל הרמב״ם לשיטתי׳ לא צריך לכל הני דחוקים, אלא דהן בדיקת ודאי דרוסה והן בדיקת ודאי נפולה, דאוריתא הוא, כאשר ביארנו לעיל בסוגי׳ דנפולה, ואיכא בשניהם משום הקרבהו נא לפחתך, דלר״ל דגם בהלכה צריכה בדיקה, לאו משאר טרפיות לחוד קאמר, אלא משום ריסוק אברים דיש בדיקה לרמב״ם, ומזה ג״כ יש ראי׳ מוכרחת לרמב״ם, דבדיקה משום ריסוק קאמר שהוא דאוריתא, כי ההלכה כך אתא על דרוסת הזאב ועל נפלה מן הגג, ולר״ל אפילו בהלכה לכן שניהם פסולים לקרבן, משום דאתרעו בדריסה ובנפילה, והקרבהו נא לפחתך ודו״ק.