דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נג: · פירוש ב
ע״ש גמר׳ וליחנקינהו ולשדינהו לאשפה וכו׳ בת״ח ז״ל הביא גרסת מקצת ספרים או ניתבינהו לעכו״ם, וכתב דה״ה דהוומ״ל דניזבינהו לעכו״ם דמקרי נזדמן, ואין כאן משום עושין סחורה בנו״ט עיי״ש. ואני תמה על האי גירסא דא״כ מה קאמר, ולטעמיך נישדינהו לכלבים, וכי הוא יותר טוב מליתנם או למכרם לעכו״ם, דהרי כל הראוי לאדם, אינו מוכן לכלבים כדאמרינן בביצה דף ו׳ ע״א דכל דחזי לאדם, לא משליך לכלבים. אבל לפי גירסתנו דלא הקשה שיתנם או ימכרם לעכו״ם חנוקים ניחא דכיון דלא נחרם אלא חונקים, הוה נבלה כמתה מאליהן, שגם לנכרי אין ליתנם לאכול, דהרי התורה אמרה לכלב תשליכון אותו. עיין בפתיחה עיקר א׳ ועיקר יו״ד, והא דלא פריך למה באמת חנקם ולא נחרם, כדי שיהי ראוי לנכרי, משום דכפי הנראה שמואל בכבודו ובעצמו עשה כן שחנקם והשליכם לנהרא, וידע המקשן שעשה כן בעצמו כדי שיהי׳ בטוח, שלא יאכלם השואל ע״י הוראת איזה חכם המתיר סד״ר כרב, ולכן לא טרח לנחור כל או״א, אלא חנקם ביחד שהוא קל יותר, והשליכם לנהרא, אלא דקשי׳ לי׳ למה טרח להוליכם לנהרא ולא זרקם לאשפה כשאר נבלות, וע״ז שפיר קמהדר ולטעמיך, למה השליכם לאיבוד ולא האכילם לכלבים, כדי שלא ילך סל מלא עופות לאיבוד מכל וכל, אלא כדי לפרסומי מלתא דאיסורא עבד הכי, ויש מזה ראי׳ לגירסת רש״י ״אלא אתרי דשמואל הוה״ ולא הדר בי׳ רב, והוצרך שמואל לחזק הוראתו, דאי רב גופא הדר בי׳, למה לי׳ כולי האי ודו״ק.