דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נג. · פירוש ד
ע״ש גמר׳ קטע רישא דחד מינייהו, נח ריגז׳, וכתבו הפוסקים הא דלא חיישינן שמא דרס אחרינא קודם דקטע רישא דהאי, משום דחזקה אלימתא לחז״ל דאין הדורס מניח את הנדרס מידו עד שיראה נקמתו בפניו, ומה״ט אף בהמית יותר, לא חיישינן לנשארים, עיין בטו״ז וש״ך סי׳ נ״ז ס״ט דאיכא פלוגתא בזה, ולפ״ז בכל סד״ר כמו באיהו שתק ואינהו מקרקרין איכא לעומת רוב אריות דורסים, רוב הדורסים אינם מניחים הנדרס מידם, עד שיראו נקמתם בפניהם, ולכן שפיר קאמר בגמ׳, איכא למימר הכי ואלמ״ה, הוה סד״ר, וא״כ קשה דלעיל בנמצא צפורן על גבו של אחד מהם, דקאמר רב לטעמי׳, דהא בהא מצי מודה שמואל, דהרי איכא תרי רובא להתיר, חדא דרוב דורסים ממיתים מיד, ואינם מניחים את הנדרס מידם ועוד רוב דאין הצפורן נשמטת מיד הדורס, אלא דזה לק״מ דלעומת זה איכא רוב המתחכך, אין צפורן יושב בגבו. אבל מ״מ קשי׳, דהאי רוב אריות דורסין לא הי׳ לן להזכיר כלל דלעומת האי רוב, איכא רוב הדורסין אינם מניחים הנדרס עד שימות, ועיין בדיבור שאח״ז.
ובגוף הפלוגתא שבין האחרונים אי קטע רישא דתרי או יותר נמי כשר, כתבתי בתשובה דלדידן דאפילו לא ראינו הנדרס נכנס חיישינן דתלינן במצוי, ודורסים יותר שכיחים שיהרגו בעופות ובצאן, מכלבים או עכברים, פשיטא דאפילו בנמצא כמה מתים בעדר או בכלוב במקום דלא ראינו דורס נכנס דכשר, דניהו דבגמר׳ קאמר קטע רישא דחד מינייהו, והוא דוקא חד ולא תרי, משום דהש״ס הלא סובר ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא, וא״כ לא חיישינן לדרוסה אלא בשראינו הדורס נכנס, ואז ודאי הדין כן דכל שהרג יותר הרי הוא יוצא מן הרוב דנח רוגזייהו לכן חיישינן על הנשארים, אבל הרשב״א ז״ל כתב דבזמננו הכלבים בני תרבות נינהו ולא שכיח שיהרגו בעדר או בכלוב ותלינן במצוי שדורס נכנס לשם, ולכן בנמצא פצועים בלא שראינו שום דורס נמי חיישינן דתלינן במצוי וכן רובא דרובא השאלות שבאו לפנינו באופן זה המה, שלא ראו דורס אלא שמעו רעש בכלוב או בעדר ובדקו ומצאו, ובזה פשיטא דגם במצאו כמה מתים והנשארים אין בהם שום פצע וחבורה, שכשרים הם, דמי הגיד לנו שרק דורס אחד היה דלמא ב׳ או ג׳ היו, או שהאי דורס עלה בכלוב ב׳ או ג׳ פעמים בתחלת הלילה, באמצעו, ובסופו, ובכל פעם קטע רישא דחד מינייהו. וזה ברור לדינא בלי פקפוק לפע״ד ודו״ק.