דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נג. · פירוש ג
ע״ש גמר׳ איכא למימר הכי ואל״ה אוקי מלתא אחזקי׳ והוו״ל סד״ר, ורב לטעמי׳ וכו׳, האי אוקי מלתא אחזקי׳ שלא במקומו הוא, דהכי הוול״ל, הוה לי׳ סד״ר ואוקי מלתא אחזקי׳ עיין באחרונים, ולפע״ד נראה דהש״ס רצה לשלול בזה, שלא תאמר דרב ושמואל פליגו אי שייך לאוקמי אחזקת כשרות בנולד ריעותא מחיים, עיין לעיל בסוגי׳ דישב לו קוץ בושט, אריכות בענין זה, דאם נאמר כן הוה סד״ר ספקא דאורייתא, לכן לשלול את זאת קאמר תחלה, אוקי מלתא אחזקי׳ והוא מה״ת לכ״ע, ואח״כ אמר והוו״ל סד״ר במקום חזקה, ורב לטעמי׳ דאין חוששין אפילו מדרבנן, אבל לשמואל חיישינן מדרבנן, ומטעמים שמבוארים לעיל בסוגי׳ הנ״ל בתוס׳ ושאר הפוסקים, ומה שהקשו התוס׳ שם, מפ׳ ד״א ביבמות דמוקמינן האשה בחזקת היתר לשוק אע״ג דעדיין בעלה קים, לפענ״ד נראה דלא החמירו חכמים רק בטרפות ושאר מאכלות אסורות, דשכיחו טובא, בכל יום ובכל בית, לכן יש מקום להחמיר בספקות שלא יקילו ראשן באיסורים, אבל באישות שהוא מלתא דלא שכיח שאירע ספקא בהם, וכל עצמיות גיטין וקידושין, איתרמו לאדם רק פ״א בחייו מסתמא, לא מצאו צורך להחמיר בספקן נגד חזקה, והרי תראה דהתורה עצמה הקילה בענין ממזרות שלא לאסור ממזר, אפילו שלא במקום חזקה ועיין עוד בדיבור שאח״ז ודו״ק.