דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף נג. · פירוש ב
ע״ש גמר׳ ארבר״ה א״ר, ארי שנכנס לבין השוורים, ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן, אין חוששין שמא ארי דרסו וכו׳ ורב לטעמי׳ דאמר אין חוששין לספק דרוסה עכ״ל הגמ׳. ותמה אני מאד, איך תלוי זה, בפלוגתא דרב ושמואל, אי חוששין לספק דרוסה או לא, ובפרט דאמר אביי דבמקום צפורן לכ״ע חוששין, דלמה ניחוש כיון דסביב מקום הצפורן אין שום ריעותא ניכרת בעור, הרי אין לך הוכחה גדולה מזו, דלאו ע״י דרוסה בא הצפורן לתוך גב השור, דהרי יש ליד הארי הרבה צפורנים ואם תחב כולם באותו מקום לתוך העור, איך רק האי מקום צפורן לבד ניכר ונראה, ותו לא, וגם בסתם דרוסה דאיהו שתק ואינהו מקרקרין, לכאור׳ יש לעיין, למה לא נסמך על בדיקת חוץ שכל העור נגד החלל שלם ויפה בלי פצע וחבורה, דבזבחים דף ע״ד ע״ב אמרינן, דאיערב דרוסת הזאב בנקיבת הקוץ, ופריך והא האי משיך והאי עגיל, ועיין בתוס׳ לקמן וכן שם בזבחים, דלמטה מן הזאב אינו ניכר להבחין, משמע דלמטה מזאב נמי עכ״פ ניכרת החבורה, ומכש״כ בלמעלה מזאב, היתכן שלא יהי׳ ניכר מקום הדריסה בחוץ בעור השור, אלא דבזה יש לדחוק, דמיירי בלא בדק העור בחוץ, אז צריכין לבדוק בבשר בפנים, אם ליכא אדמימות או רקבון בבשר שכנגד האברים הפנימים, אבל בבדק בחוץ העור, ואין בה שום רושם דריסה, תו לא צריך יותר, אבל כאן דמיירי בנמצא בשור חי, תחב צפורן במקום ידוע, או נמצא מקום הצפורן, הלא רואה שזולת האי מקום הנקב, אין כאן ריעותא אחרת בעור, ולמה לא נסמך על זה שלא לחוש על דרוסה, וצ״ל דאפשר שפיר שלא תחב הארי רק האי צפורן לחוד לתוך העור, ונכנס הארס דרך האי נקב לחלל הגוף, אבל שאר הצפורנים לא נתחבו כלל לתוך העור והבשר, ואם כנים דברנו, מיושבים בזה כל הני קושיות שהקשו התוס׳ ד״ה רוב על פרש״י דלמה לא ניחוש לשאר שוורים שאין בהם צפורן, ולאביי למה לי מקום צפורן כלל, ולפי האמור י״ל דלגבי כל הני חששות סגי בבדיקת העור בחוץ שהוא שלם ויפה, וראה זה מה שמצאתי און לי בפסקי הרמב״ם ז״ל דס״ל בפ״ה הי״א ״ספק דרוסה אסורה עד שתבדוק כדרוסה ודאית, כיצד ארי שנכנס לבין השוורים, ונמצא צפורן בגבו של אחד מהם, חוששין שמא ארי דרסו, אין אומרים שמא בכותל נתחכך, וכן שועל או נמי׳ שנכנס לבין העופות, והוא שותק והן מקרקרין, חוששין שמא דרס וכו׳״ עכ״ל ויל״ד א׳) למאי הלכתא קאמר, דצריכה בדיקה כדרוסה ודאית, ולא די לו לכתוב דצריכה בדיקה לחוד, ב׳) הלא גם על שאר השוורים איכא חשש דרוסה וכמש״כ הרשב״א ז״ל, ועיין בטור סי׳ נ״ז ובב״י וכמובא בהגמי״י שם, ולמה שתק הרמב״ם מזה, ג׳) הביא דין דהוא שתק ואינהו מקרקרין בשועל או נמי׳ שנכנסו לבין העופות ובגמ׳ נראה, דבארי שבין השוורים נאמר דין זה, וכן פרש״י ז״ל דעל שתיק ואותיב בנייהו, על ארי בינייהו, וכן על איהו קמעואי, פרש״י נוהם, וזה על ארי נאמר, ועיין בראש יוסף מה שכ׳ על דברת רש״י, דיש מי שמפרש דקאי על מה דסליק, ספק כלבא ספק שונרא, עיי״ש. אבל על הרמב״ם ודאי קשה, דדיבר מארי שנכנס לבין השוורים, ולמה לי׳ להוסיף, וכן שועל או נמיה וכו׳, אם גם בארי הדין כן, ועיין בלח״מ שהרגיש בזה וכתב דה״ה בשוורים, אלא דרהיטא דגמ׳ בעופות דקאמר לעיל מני׳, ספק כלבא ספק שונרא וכו׳, עיי״ש ובאמת זה ליתא, דהרי רש״י ז״ל, בארי שבין השוורים מפרש כל הני, ולא קאי אדלעיל, ובפרט הרמב״ם שכתב אח״כ בהלכ׳ י״ב סתם, ספק שנכנס לכאן טורף, או נודע אם זה מן הטורפין וכו׳, למה לא כתב גם דין זה, בהוא שחק והן מקרקרין בסתם טורף עכ״פ״, וכן דורס שנכנס בין בהמות או עופות והוא שתק והן מקרקרין״, אבל אם נאמר דהכל שנראה שום רושם בחוץ, שוב א״צ שום בדיקה יותר ניחא דזאת דוקא בשור שעורו חלק, ובארי שמקום הצפורן גדול. אבל לא בכבשים שעירות, ולא בעופות בנוצתם, והדורסים שלהם צפורנם קטנות, ולכן בשור דוקא בנמצא צפורן תחוב יש סד״ר, ורק על שור זה ולא על שאר השוורים, שיכולים לבדוק בקל מבחוץ, וזה שכ׳ הרמב״ם במתק לשונו דסד״ר צריכה בדיקה כדרוסה ודאית, ר״ל דלא סגי בבדיקת חוץ אלא בעי בדיקת בפנים, כדרוסה ודאית, והמציאות בזה הוא כאשר מפרש, בארי שבין השוורים, בנמצא צפורן בגבו של אחד, דאז איכא ספק על אותו השור לבדו, ואינך סגי בריאה בעלמא שאין בהם היכר נקב בחוץ, או בשועל ונמיה בין העופות, אפילו אין כאן היכר רושם מבחוץ, משום דבהני אין לסמוך על בדיקת חוץ מטעמים שהזכרנו, כנלפע״ד בכוונת הרמב״ם אע״פ דהפוסקים לא נחתו לזה.
אחרי כתבי זאת ראיתי בב״י בשם הרשב״א ז״ל הובא ג״כ לקמן במהרמ״ל, על דברת התוס׳ ספק שונרא שכתב, דכל שאינו ניכר רושם הדריסה בחוץ, א״צ שום בדיקת פנים, אלא דגם לרשב״א אם ניכר איזה מראה אדמימות או רושם חבורה בחוץ, שוב צריך בדיקה בפנים, ואני אומר דכל זאת בעופות או גו״ט אבל לא בשור הגדול, שדורס שלו הוא הארי, ואולי גם לא באמרי רברבי, שדורס שלהם הוא הזאב, דשם בעינן דוקא מקום צפורן ניכר, ועיין עוד לקמן מה שכתבתי על דברי המהר״ם, ועכ״פ חידוש נפלא בעיני שהמחבר בשולחנו הטהור, לא הזכיר כלום מהא דרשב״א שהביא בעצמו בב״י, וצ״ע ודו״ק.