דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מו. · פירוש ג
ע״ש גמ׳ הריאה שניקבה רב ושמואל ור״א דאמרי קרמא עילאה, ואמרי לה קרמא תתאה, ופלא בעיני הלא ריאה שניקבה ולא קרומי הריאה שניקבה קתני, ועיין שם בפיה״מ וכן הוא במהר״מ שיף ז״ל שם, דלא קתני קרומי הריאה כמו במוח, דקתני קרום המוח, משום דהטרפות הוא דבשר הריאה הספוגיי ניקב ומוציא הרוח מתוך הנקב, ואיך יעלה עה״ד דחד קרום שניקב טרפה, אלא שראיתי בת״ח כאן שכ׳ וז״ל ״הא דלא נקט מתני׳ קרום של ריאה כדקתני קרום של מוח, משום דקרומי הריאה דבוקין ומחוברין בבשר הריאה, וכי חדא נינהו״ וכו׳ עכ״ל ולפי טעם זה יש מקום לומר, דה״ה ניקב קרום אחד מקרי ניקבה הריאה, אלא דדברי הת״ח קשה להולמם, דאם הכל ריאה מקרי למה לא נפרש ניקבה הריאה מעל״ע כמו ניקבה הטחול, ור״ש שפיר קאמר עד לבית הסמפונות, דיש נקב מפולש שלא נגע בסמפונות, דזאת ודאי כשר לר״ש דבעי סמפון גדול, וצ״ע.
לכן נראה לפע״ד לפרש, דלכ״ע ריאה שניקבה דמתני׳ מיירי שהגיע הנקב לבשר הריאה, דמש״ה קתני ריאה ולא קרומי הריאה, מ״מ קסבר חד מ״ד, דבניקב קרום עליון טרפה, מצד סופו לינקוב, אע״ג דהמשנה לא קתני אלא עיקר הטרפות שנאמרו למשה מסיני, אבל אנן מוסיפין כל שסופו לינקב נמי טרפה, אלא דכבר כתבנו לעיל דכל שאין הטרפות בגוף האבר לא פסלינן ע״ש סופו, כמו בכיס הוורדא דלא אמרינן תרי רואין עיי״ש וא״כ ה״נ אי הטרפות הוא בבשר ולא בקרומים, לא שייך להטריף בקרום העליון, משום דסוף התחתון לינקב, ובזה פליגו הני אמוראי, אי הטרפות בקרומין או בריאה עצמה.
ומזה יש לתמוה על שיטת התוס׳ דלקמן, דסרכות מטעם סופו לינקוב מטריפין, איך אפשר זאת כיון דהטרפות בבשר שניקב, והבשר עדיין אינו מרגיש שום חולשה, ועושה פעולתו לרחף על הלב באין מפריע, אין כאן מחסרא אבר, אלא דתימא זו יש בכמה וכמה טרפיות שאנן מטריפין ודו״ק.