דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מו. · פירוש ב
תוס׳ ד״ה עד ועד בכלל, או עד ולא עד בכלל, מדאמר בפרקין לקמן כל שיעורא חכמים להחמיר, ליכא למיפשט דהני מילי במשנה או בברייתא, אבל הכא מימרא הוא עכ״ל, הנה התוס׳ בזה לשיטתייהו אזלו, דלקמן דקאמר חוץ מכגריס של כתמים, פרש״י ז״ל, משום דכתמים דרבנן אזלינן בשיעורייהו לקולא, אבל התוס׳ שם פירשו דכך היא המדה, דלא ניחא להו בפרש״י, משום דלא קאמר חוץ ממילי דרבנן, ופורט דוקא גריס של כתמים, ולפי פירושם זה, שפיר מחלקין בין משנה וברייתא, למימרא דאמוראי, דלישנא דתנא לחוד ולישנא דאמורא לחוד, אבל לפרש״י דגם במשניות אנו מסופקים, אי עד ועד בכלל, אלא דבדאורייתא אזלינן לחומרא, ובדרבנן לקולא, כמו בכל ספקא דעלמא, מה בין משנה למימרא דאמורא, אבל לשיטתו לקמן בלא״ה קושי׳ התוס׳ דהכא לק״מ, דהרי רש״י מפרש לקמן דבכל הני דקמייתי מסתפק אי משערינן בשוחק או בעצב, וזאת פשיטא דאינו אלא אצימצום של חוט השערה, ובזה קאמר דבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, ואין ענינו לכאן, דהכא קמסתפק על שטח גדול של בין הפרשות, אי הוא בכלל או אינו בכלל, וזה ברור, ועיין לקמן דף נ״ד ע״ב וריש דף נ״ה מה שכתבתי שם ודו״ק.