דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מה. · פירוש ב
ע״ש גמרא אר״ש ב״נ וסימנך חייתא דמתנח בי׳ מוחא, ארבב״ח אריב״ל, כנגדו בביצים ניכר, עכ״ל, הנה על האי מימרא דריב״ל פרש״י דמתוך שהקרום התחתון של מוח דק מאד, ואין ניכר לגמרי ונראה כמות עצמו, הוא נותן לו סימן בביצים עכ״ל, ולא פי׳ כן בהא דרשב״נ דנותן ג״כ סימן חייתא דמתנח בי׳ מוחא, משום דהאי סימנא קאי נמי אדינא דעד דאינקב תתאה, וקאמר חייתא דהיינו שק, כלומר דהחיות תלוי בקרמא דתתאי, דכל זמן שהמוח מונח בתוכו בלי מפריע, קרי לי׳ חייתא, ר״ל שהוא משמר החיות, אבל ריב״ל לא נתן סימן על הדין רק על מציאות הקרום, ולכן לא קאמר נמי וסימנך, אלא שרצה לציין מקום הקרום התחתון, וע״ז קשה לרש״י הא קחזינן אותו, לכן מפרש דמשום שהוא דק מאד ואין ניכר, צריך לסמנו כמו שהוא בביצים, ודו״ק.