דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מה. · פירוש א
דף מ״ה ע״א גמרא, דא״ר חלבו א״ר נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר וכו׳, וכתב הרא״ש ז״ל דהא דמצטרף גם השלם שביניהם בנקבה כנפה, משום דסופו ליטול השלם שביניהם, וראיתי בס׳ יריעות שלמה שהקשה, דלפ״ז הוה כאן תרי רואין, דחסרון כאיסר גופא, כתבו התוס׳ לעיל מ״ג ע״א ד״ה הנך דאפקת, נמי מטעם סופו לפסוק רובא טרפה, ותרי רואין לא אמרינן כמו שהביא הש״ך בסי׳ ל״ה סקי״ד בשם המ״ב לענין שני כיסי וורדא דכשר, דמשום דיתר כנטול דמי, וסוף הוורדא ליטל ע״י חסרון הכיס, דהוה תרי רואין זאת לא אמרינן, ולי לק״מ דסברת המ״ב לא שייך אלא בשני אברים, כמו כיס וורדא, ובכיס לא שייך שום טרפות מצד עצמו, אלא כל שניטל הכיס סוף הוורדא ליטל, בזה שפיר שייך לומר, דשני כיסין לא איכפת לן, לא מבעי למאן דס״ל דכל יתר כנטול הוא חק בלי טעם, כי מצי יחי׳ ימים אין מספר, א״כ לא שייך כל יתר כנטול, אלא באבר דאית בי׳ טרפות מצד עצמו כמו ברגל, אלא אפילו לדעת הרמב״ם דס״ל דכל יתר סופו להנטל, וכאשר ביארתי הני שיטות לעיל, מ״מ כל זמן שלא ניטל עדיין יש להוורדא הגנה הצריכה, ובטרפות הלא בעינן מחסרא אבר עתה, ולא משום סופו ליטול וכל מה דפסלינן ע״ש סופו הפירוש דכבר עתה החולשה ניכרת בהאי אבר שאין פועל פעולתו, וכאשר ביארנו זאת במ״א, ולכן כאן בשני כיסין, כל זמן שההגנה של הוורדא קיימת, לא שייך לומר דהוורדא מרגשת חולשה, משום דסוף ההגנה שלה ליטול, אבל כאן בגרגרת דהכל בחד אבר שהטרפות תלוי בו, מה לי חד רואין או תרי רואין, וזה ברור ואמת ודו״ק.