דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מג: · פירוש ו
ע״ש גמר׳ אמר מב״ר דרבינא, מותבינא תיובתא כלפי סנאיה דרבא, לעולם הלכתא כדברי ב״ה וכו׳ תמיה לי דבלא האי תוספתא נמי קשה דאפילו מצינן לעשות כתרי חומרא דסתרי אהדדי וכמו שבאמת אנו עושים דאזלינן בדאורייתא, הכא לחומרא והכא לחומרא, עיין בדיבור שאח״ז, אבל הכא הרי שרי בין לרב ובין לשמואל ממ״נ כמש״א בגמ׳, והנלפע״ד דרב לא קאמר רק תורבץ הושט במשהו, ובעל המימרא הוא דמדייק דהיה מקום שחיטה, אבל אין מזה הכרע, דאפשר לומר דלאו מקום שחיטה הוא, ומ״מ במשהו כמו למטה מקום שישעיר דאע״ג דהוה במשהו כשאר בני מעיים, מ״מ קאמר בגמ׳ דבכרס קשחט ופסולה, וכאשר באמת כן מסיק לבסוף דתורבץ במשהו ואינו מקום שחיטה, אבל שמואל דאמר ברובא פשיטא דלאו מקום שחיטה הוא כמובן, ומעתה סבר האי מקשן דטעמא דרבא הי׳ דמסופק בדברי רב דקאמר במשהו, אי הוה בכלל ושט לשחיטה, ולכן טריף לי׳ ואע״ג דאיכא ס״ס שמא הלכה כשמואל ואז ליכא כאן טרפות כלל, ואפילו אי הלכה כרב אפשר דהוה מקום שחיטה אפילו מאן דס״ל דלא מהני ס״ס במקום חזקת איסור, בספקא דדינא ודאי מהני, דלא שייך חזקה להכריע את הדינים, אבל הוא רמי עליה חומרא דרב דהוא במשהו וגם חומרא דשמואל דודאי לאו מקום שחיטה, ואע״ג דלרב הא ספקא הוה, ושפיר קפריך דהוה ממש כתרי חומרא דסתרי אהדדי דאי כרב דבמשהו הרי יש ספק שמא מקום שחיטה הוא, ודו״ק.