דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מג: · פירוש ה
ד״ה שאני התם דאיתחזק איסורא, ובחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן, אע״ג דלא איתחזק איסורא, לא איתחזק נמי התירא, אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה, עכ״ל והנה כפי הנראה לא גרסו התוס׳ ״התם איתחזק איסורא הכא לא איתחזק איסורא״ דאם כגירסא זו, קשה למה לא קאמר הכא איתחזק התירא, כדי שלא יקשה לן מחתיכה אחת וכן נראה דלא גרסו כן, מדגרסו ״שאני התם״ דלשון זה לא סובל האי סיפא ״הכא לא איתחזק איסורא״ כמובן ולכן שפיר כתבו דהש״ס לא הקשה תו מחתיכה אחת, משום דידע דהכא איכא להיפך חזקת כשרות, אבל לגירסת רש״י דקאמר בפירוש ״הכא לא איתחזק איסורא״ לכאו׳ קשה דלא די בזה, דהא גם בלא איתחזק איסורא כמו בחתיכה אחת נמי אסור, והוול״ל הכא איתחזק התירא, והנלפע״ד דלכאור׳ יש לתמוה טובא על המקשן שבגמ׳ דלמה ל׳ להקשות משתי חתיכות, דאינם דומין כלל להא ספק נקה״יוו, ולא פריך מחתיכה אחת דדומה ממש לספק בושט דבשניהם על חדא חתיכה דנין, אם כשרה או אסורה, והוא תימא רבתא בעיני, ולכן נראה לפע״ד דע״כ המקשן ידע דהכא איכא חזקת היתר מכח חזקת כשרות דבהמה, ולכן לא קשה מחתיכה ספק חלב דאסורה, דהתם ליכא שום חזקה להכריע את הספק, אבל הקשה משתי חתיכות שאכל אחת מהנה וחייב עליה אשם תלוי, ע״ז קשה לו ניהו דודאי אסור לאכול אפילו באחת, אם מוטלת בספק, אבל לחייב קרבן הלא איכא חזקת פטור דגברא, שמעיד דכמו שקודם האכילה, לא נתחייב בקרבן, כך גם עתה אחר האכילה, כי חזקת פטור שלו, יכריע הספק דאכל את של היתר, ואי דאשם תלוי על הספק בא נילוף מיני׳ דחזקה בשום מקום לא יכריע את הספק, ונאסר גם ספק קוץ בושת אע״פ דאיכא חזקת כשרות וע״ז קמשני התם איתחזק איסורא ר״ל איקבע איסורא, וקרי לי׳ איתחזק איסורא כדי להסביר למה לא יכריע חזקת פטור שלו את הספק משום דקודם שאכל כבר איתחזק שאסור לאכול אף אחת מהנה, ולכן א״א שיכריע חזקת פטור שלו, מה שכבר איתחזק הי׳ מקודם שאסור לאכלו, אבל הכא בספק קוץ, על זה אנו דנין אם לאסור או לא, וכיון דאיכא חזקת כשרות לא אסרינן והא דבחתיכה אחת לא מתחייב אשם תלוי, גזה״כ הוא דבעינן דוקא איקבע איסורא משתי חתיכות, כן נראה לי נכון בפשט הסוגי׳ ודו״ק.