אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף מג: › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף מג: · פירוש ד

פירוש ג

תוס׳ ד״ה קסבר עולא א״ח לספק דרוסה וכו׳ וא״ת ואמאי, נימא נשחטה הותרה וכו׳ והכא נמי כי נשחטה, נעמידנה בחזקת מה שהיתה קודם שנולד בה ספק דרוסה וכו׳ עכ״ל, הפלתי ז״ל רצה לחדש שהתוס׳ רק אספק דרוסה קא קשי׳ להן, אבל אישב לו קוץ בושט לא, משום דכאן לא שייך נשחטה הותרה, דהוה ספק בשחיטה, וכבר תפסו עליו, דהתוס׳ יבמות בפירוש כתבו גם בושט דשכיח יותר לאיסור מלהיתר, וכבר ביארנו דשיטת התוס׳ הוא דנקה״וו אין בו אלא טרפות בעלמא, והחוו״ד וק״ז ז״ל בלא״ה השיגו עליו, דאפילו לדעת הרמב״ם דנקה״וו נבלה, מ״מ שייך לאוקמי אחזקה שהיתה ראוי׳ לשחיטה, ואני ביארתי בפ״ק בסוגי׳ דחזקה ורוב דפליגו בזה רש״י ותוס׳ עיי״ש.

ובגוף הענין אי בנולד ריעותא מחיים מוקמינן אחזקת כשרות דאתי׳ מכח רובא, פליגו בזה הרמ״א וחכמי קראקא כמבואר ביו״ד סי׳ ל׳ והתב״ש מביא ראי׳ לדעת הרמ״א דאוסר מהא דאמרו בכתובות פ״ב דרוב נשים בתולות נשאת והנשאת בתולות יש להן קול, וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא, והכא נמי רוב בהמות כשרות, ולכשרות אין להם מים במוח, וזו הואיל ואית לה מים במוח יצאה מכלל רוב הכשרות, ויפה דחה החוו״ד סי׳ נ׳ ראי׳ זו, דהתם איכא רובא נגד רובא המתנגדות אהדדי, דכמו דרוב נשים בתולות נשאות כן הרוב דאין להם קול לאו בתולות נשאות, אבל הכא מאן יימר דרוב דאית להו מים במוח אינם כשרות, ואני מצאתי ראי׳ מוכרחת נגד הרמ״א וכחכמי קראקא, והוא מגמ׳ ריש פ׳ שור שנגח, דפליגו שם רב ושמואל במוכר שור לחברו ונמצא נגחן אי אזלינן בממון בתר רובא דלרדיא זבנו, ופריך שם ונחזי אנן, אי האי גברא זבין לרדיא הוא או גברא דזבין לשחיטה, ומשני לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא, וכ׳ שם הרא״ש ז״ל וז״ל: ״ומוקי פלוגתא באדם שקונה לשחיטה ולחרישה וכו׳ וכיון דזבין להכי ולהכי, ליכא למיקם עלי׳ דמלתא לפי מנהג הקונה, וסבר רב דאזלינן בתר רובא, ואע״ג דזה האיש קונה לזה כמו לזה, מ״מ כיון דרובא דעלמא מסייע לרדיא מכריע דעת הקונה לצד הזה״ עכ״ל הזהב, ולכאור׳ אינו מובן כיון דאנן על האי גברא דנינן, והוא קונה לזה כמו לזה, דיש לו שדות וגם בית המטבחים, וא״א למיקם עליה, לאיזה מהם קזבין יותר, מה מהני רובא דעלמא להכריע דעת הקונה הלזה, שיצא מרובא דעלמא כיון שקונה נמי לשחיטה, ורובא דעלמא קונה רק לרדיא, אבל הדבר מתבאר היטב עפ״י מה שכתבו התוס׳ לעיל כ״ח ע״ב ד״ה בידי שמים א״א לצמצם, דכל דבר שאין האדם מצמצם בכוונה, ממילא הוא אינו מצומצם, דבידי שמים לא שכיח כלל שיתרמי הצמצום, עיי״ש ולכן בכל הני ספקות שאנו אומרים דספק השקול הוו, אין הכוונה דבצמצום הוא מחצה ע״מ, דזה פשיטא דליתא אלא ודאי איכא רוב לצד אחד, אבל כיון דאנן לא ידעינן לאיזה צד נוטה הרוב קרי לי׳ ספק השקול, למשל מחצה זכרים ומחצה נקבות, פשיטא לן דאינו מצומצם דכל בידי שמים א״א לצמצם, ר״ל דרוב פעמים אינו מצומצם. וא״כ האי רוב מעיד דאיכא ע״כ רובא לצד אחד או לזכרים או לנקבות, ולא מחצה ע״מ בצמצום, ומ״מ קרי לי׳ מחצה ע״מ משום האי ספק גופא, דלא ידעינן לאיזה צד נוטה הרוב, אמור מעתה אי איכא רובא דעלמא, שפיר מכריע האי רובא דעלמא את ספקתנו שאנו מסופקים לאיזה צד נוטה הרוב בהאי נידון שאנו דנין, וזאת הם דברי הרא״ש ז״ל, דניהו דהאי גברא זבין להא ולהא, וא״א למיקם עלי׳ לאיזה צד זבין יותר, אבל זאת פשיטא לן דאיכא רוב לאיזה צד, כי לומר דקונה בצמצום מחצה לשחיטה ומחצה לחרישה, הלא א״א לצמצם וכפי׳ התוס׳ דהרוב אומר דאינו מצומצם וכיון דמוכרחים לומר דאיכא רוב לאיזה צד, מסתבר לומר דרובא דעלמא מכריע ספק זה לצד רובא דעלמא, והרי תראה דהאי הכרעה הוא רוב גמור אפילו להוציא עליו ממון, לרב דאזל גם בממון בתר רובא מכש״כ דמהני באיסור ליזיל בתרי׳ וא״כ בכל ריעותא מחיים כמו במים במוח, אמת הדבר דיצאה מרוב בהמות כשרות, דאין להם מים במוח, אבל כיון דספק הוה אי הני שיש להם מים במוח כשרות או טרפות הוה, ופשיטא לן דאיכא רוב לצד אחד ולא מע״מ בצמצום, א״כ רוב בהמות כשרות דעלמא מכריע האי ספק לצד רוב בהמות דעלמא, דכשרות הוו, והן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני, ומקום הניחו לי להתגדר בו בס״ד ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה