דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מב: · פירוש ה
ד״ה ואר״י א״ש וכן לטרפה, באה״ד א״נ לענין טרפות אדם וכו׳, לענין הורג את הנפש וכו׳ ולענין עשה חבירו טרפה עכ״ל, דעת התוס׳ נפלא ממני דהרי לגבי רוצח, לא אזלינן בתר האי הלכה של חי״ט, לא לקולא ולא לחומרא, דכן מוכח מפשטות לשון המשניות והסוגי׳ בסנהדרין, וכן מבואר בפסקי הרמב״ם, דאם אמדוהו הרופאים למיתה ולא קם ממטתו עד שמת נהרג הרוצח, אפילו לא נמצא בו אחת מהני טרפיות המנויות כאן, ולהיפך כל שקם ממטתו והולך בשוק על משענתו, דהיינו משענת ברייתו, אפילו עשאו אחת מן הטרפיות, ומת אח״ז לא נהרג הרוצח עליו, ולא עוד אלא שכבר הבאתי דברי הרמב״ם בהל׳ רוצח, דאפילו הורג את הטרפה, כל שלא אמדוהו הרופאים את הנרצח למיתה מכח האי טרפיות, אנו הורגין את הרוצח, אע״פ שהרג את מי שהי׳ בו אחת מחי״ט, ומכש״כ טרפה שהרג דהדין כן, דאם הרופאים אמדוהו לחיים, נהרג אע״פ שיש בו מחי״ט כי האי הלכה רק לענין טרפות בהמה מקובלת, ולא לשאר דיני תורה, כאשר הוכחתי זאת מכמה פסקי הרמב״ם, עיין בעיקר יו״ד, והדבר מוכרח דלמה לא נאמרה האי הלכה ברוצח שהוא המקצוע היותר חמור, ונלמד משם על טרפות בהמה חיה ועוף וכן מבואר בסוגי׳ דיבמות הנ״ל ועיין בשו״ע אה״ע סי׳ י״ז סעי׳ ל״א ול״ב דאין מעידין על מי שדקרוהו וירו בו חיצים אף בעשאו טרפה, ומה שמחלקין ע״פ מימרא דרבא בין סכין מלובנת לאינה מלובנת, לגבי טרפות בהמה לא שמענו לחלק בזה, ואדרבה מימרא דר״ז לעיל דף ח׳ מוכח דאין חילוק דאי לאו דחדודה קודם ללבונה הוה טרפה, אע״פ שלגבי אדם אמרינן דאפשר שיחי׳, וגם בנחתכו רגליו קמתמה הכ״מ, למה מעידין, עיי״ש בב״ש סקצ״ז, ועיין בח׳ ק״ז החת״ס ז״ל כאן מה שתמה על הב״ח, והדבר צריך עיון, דהלא בעיננו רואים, נכה רגל ורגלים בריאים וחיין עד זקנה ושיבה, ולפע״ד הי׳ נראה דרק במים שאל״ס דבלא״ה מה״ת אשתו מותרת סמכו אם העלו מן המים רגלו מארכובה ולמעלה, אלא דמן הסוגי׳ שם לא משמע הכי, וצ״ע ודו״ק.