דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף מ. · פירוש ד
תוס׳ ד״ה כי הא דאמר עולא, לא מייתי סייעתא מעולא וכו׳, דאי סי׳ אחד בעי הוו״ל לפרושי עכ״ל, דעת קדשם לא זכיתי להבין, והא עולא בנעבד מיירי, וממילא האי מעשה דקאמר ע״כ לאו מעשה שחיטה הוא, דאין דרך לשחוט את הנעבד עצמו, ולכן לא מצא הש״ס שם בע״ז מעשה אחרת, אלא דניסך לה יין בין קרניה, דמעשה בגופה דהוה עכ״פ מום, אין זה עבודה, אלא ביטול ע״ז, דכל שפחסה וקטעה בטלה, כמבואר שם דף נ״ג, ולכן שפיר קאמר דמעשה דעולא ע״כ לגבי לאסור את של חבירו, מעשה כל דהו יחשב, כיון דאינו ניכר בגופה, ולכן גם ר״ה לאו דוקא סי׳ אחד דהוא מעשה רבה קאמר, אלא מקצת קנה דאין בו מעשה טרפות, והוא מום עובר נמי סגי, לאסור של חבירו כן הי׳ נלפע״ד, אבל עיין ברשי׳ לקמן ד״ה ועולא, דמשמע נמי דמפרש כתוס׳, וכן מפורש נמי בתוס׳ לקמן מ״א ע״א ד״ה ת״ש, דעולא מעשה שחיטה קאמר, ולדידי צע״ג דאיך שייך בנעבד שחיטה, שאין דרך עבודתה בכך, ומי שלבו רחב יותר, יישב את זאת ודו״ק.