אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף מ. › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף מ. · פירוש ב

פירוש א

רש״י ד״ה היתה בהמת חבירו, לא מבעי שלו דמיתסרי וכו׳, מיהו כי עבד מעשה בגופייהו מיתסרי, כדאמרינן בפ׳ ר״ש אע״פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה, חפר בה בורות שיחין ומערות והשתחוה להן אסרן, וה״נ וכו׳, עכ״ל ולי יש תימא, קרקע עולם דנאסר ע״י מעשה בגוף הקרקע מנ״ל, והש״ס שם על הא דעולא דאמר, המשתחוה לבהמת חבירו, בעשה בה מעשה אסרה, קאמר דיליף זאת מכלי אחז, וכמו שהביא רש״י ז״ל כאן, ועל הא דחפר בה בשו״מ דמצי אוסר, לא פריך מנ״ל, וחתני הרב משעבעש נ״י עוררני שהריטב״א נ״ב ע״ב שם, עמד ע״ז וכתב, דמהלכה לממ״ס ידעינן דעשה בה מעשה בקרקע עולם נאסרה, ואם קבלה היא נקבל, אבל כעין זה הי׳ להש״ס לפרש עכ״פ, ועוד אני תמה, דשם דף נ״א ע״ב, מוקי לקרא דאבד תאבדון את בל המקומות, באם אין ענין למקומות דלא מצי אוסר, תנו ענין לכלים שנשתמשו בהן לע״ז, ואמאי לא מוקי במקומות ממש, כפשוטו של המקרא, ובחפר בה בשו״מ, עוד יש לי לתמוה על הא דאמר שם אמר ראב״ה, כגון שניסך לה יין בין קרניה, שנאסרה הבהמה בזה כמו הא דעולא, וא״כ ה״ה בקרקע עולם, אם ניסך יין על ההר וכיוצא בזה, שנאסר הקרקע, דחד דינא אית לי׳ לקרקע עולם עם בע״ח וכמש״כ רש״י כאן, וכדמשמע בע״ז מתוך הסוגי׳ וכן מבואר ברמב״ם ריש פ״ח מע״ז, שכ׳ דכל שאין בו תפיסת יד אדם, כמו קרקע עולם ונהרות ואילנות ובעלי חיים, אע״פ שנאבדו הרי אלו מותרין בהנאה עכ״ל, הרי דכולל קרקע עולם עם בע״ח בהדדי, וא״כ כל שניסך וקיטר על ההר נאסר ההר, כמו הבהמה בניסך לה יין בין קרניה, וא״כ האי דרשה שאין ההרים אלהיהם אין לו מציאות, דהרי מסתמא כל העובד את ההר מקריב עליו קרבנות, הן אמת דהרמב״ם ז״ל השמיט האי אוקימתא, דניסך לה יין בין קרניה, ולא הביא רק שחט בה סימן לעכו״ם, והוא מימרא דר״ה דהכא, אבל מימרא דעולא דמיירי בנעבד, וקאמר עשה בה מעשה, ע״כ לאו מעשה שחיטה קאמר, דהרי הנעבד עצמו אין דרך לשחטו אלא להקריב לה קרבנות, ועל זה לא הביא הרמב״ם שום משל איך תהי׳ בהמה הנעבדת נאסרה, מזה נראה דסובר הרמב״ם דבעינן דוקא מעשה הניכר בגופה, ולכן לא מצא בבהמה הנעבדת שתאסר ע״י עבודה, וכן בקרקע עולם כתב דחפר בה בשו״מ לשם ע״ז משמע דדוקא במעשה הניכר בקרקע נאסרה, אבל ניסן וקיטר עליה לא נאסרה, אבל מ״מ מה דלא מוקי קרא דכל המקומות בחפר בה בשו״מ, ודאי קשה טובא, וכעת צע״ג.

ודע דבהא דחפר בה בשו״מ, הוסיף רש״י ז״ל כאן, והשתחוה להן, והרמב״ם ז״ל כתב, שחפר לשם ע״ז, משמע דבהא סגי, ולפע״ד תלוי הדבר בחופר אם ישראל או נכרי, דבזה פליגו ר״י ור״ע בע״ז דף נ״א ע״ב ולר״ע דהלכתא כוותי׳, ע״ז של עכו״ם נאסרה משעשאה ושל ישראל עד שתיעבד, וא״כ י״ל דרש״י ורמב״ם לא פליגו ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה