דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף לט. · פירוש ב
תוס׳ ד״ה ר״ל אומר מותרת, מודה ר״ל דחייב מיתה וכו׳ ואין לתמוה איך ניהרג, הא דלמא מימלך ולא זריק וכו׳ הכא ודאי לא מימלך וכו׳ עכ״ל.
הנה לפי תירוץ זה סברו התוס׳ דחיוב מיתה לא בא אלא על הזריקה, ואם באמת אירע דלא זרק, דנשפך הדם וכדומה פטור, והוא תמוה מאד, דאז אינו דומה כלל לפנים, דהרי בפיגל לא בעינן שיאכל או יקטיר חוץ לזמנו, אלא במחשב לאכול מיד נתפגל הקרבן, והוא חייב מלקות משום מפגל, ואין לומר דרק לר״ל דלא יליף חוץ מפנים, כתבו דלא חייב עד שיזרוק, אבל לר״י דיליף חוץ מפנים, באמת חייב על השחיטה בלי שיזרוק, כמו שחייב במפגל, דא״כ הסוגי׳ שם בסנהדרין אין לה מובן, דהרי פליגו ר״י ור״ל נמי בחיובא דגברא דלר״י חייב אע״ג דנמלך ולא זריק, ור״ל לא מחייב עד דזריק, ואיך קאמר שם בגמ׳ דלר״ל נמי לא בעי קרא לחיובא גברא, הלא בעי לחייבו על המחשבה ע״מ לזרוק בשלא זרק לבסוף, וע״כ דלפי תי׳ זה אין חילוק, דגם לר״י לא מחייב עד דזרק, וזאת א״א דשם קאמר דיליף הכל מפנים, הן פסול הבהמה והן חיובא דגברא, ולכן דברי התוס׳ בתי׳ זה אין להולמם, אלא העיקר כתי׳ השני, וכן כ׳ רש״י ז״ל שם בסנהדרין בפירוש, דחייב אשחיטה עצמה שהיא עבודה, בין זרק אח״כ ובין לא זרק, והן לר״י והן לר״ל, אלא דלר״ל צריך הדבר הסבר גדול כיון דלא יליף חוץ מפנים למה נחשוב זאת לעע״ז במה שמחשב מעבודה לעבודה, ומה דקאמר מידי דהוה אמשתחוה להר, אין הנידון דומה לראי׳ דבמשתחוה להר עבד עבודה שלמה, אלא דמגזה״כ אין המחובר נאסר ע״י שנעבד, אבל כאן החסרון שלא נאסר הבהמה, הלא בעבודה, שאין מחשבין מעבודה לעבודה, ולמה לענין חיובא דגברא תחשב עבודה, מה שלגבי התקרובות לא חשב עבודה, ורש״י ז״ל נדחק להסביר הדבר וכתב וז״ל, הואיל ושחיטה צורך זריקה הוא והא חשוב בשחיטה ע״מ לזרוק הוו״ל כעובד ע״ז דהא זריקה בלא שחיטה לא סגי׳ עכ״ל, וכוונתו הוא, דהוה כעין מה שאמרו בגיטין נ״ב ע״ב דהגבהה צורך ניסוך הוא, ומחייב מיד בשעת הגבהה, עיי״ש בתוס׳ ד״ה מנסך, אלא דגם שם אם אחר ההגבה, חזר בו ולא נסכו דודאי לאו כלום הוא, אלא דכל שנסכו אחר ההגבה, אמרינן דההגבהה נמי שייך לניסוך, לענין קמ״ל בדרבה מני׳, אלא אפילו אם נחלק ונאמר, דהתם הגבהה בלי ניסוך לבסוף לאו כלום הוא, אבל שחיטה שאני דהיא בעצמה עבודה היא, אם חישב בה לע״ז, לכן ה״ה אם חישב בה ע״מ לזרוק דמה לע״ז חייב שפיר, א״כ קשה להיפך למה לר״ל מותרת הבהמה, הלא השחיטה עצמה במחשבת זריקה מקרי עבודה, והיינו מחשבין מעבודה לעבודה, והדבר צע״ג בעיני ואחזיק טבותא למי שיגלה לי טעמא דהא מלתא ודו״ק.