דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף לג. · פירוש ו
בא״ד, וי״ל מ״מ אבמה״ח דידהו אסור משום דבעי שחיטה עכ״ל וכ׳ הראש יוסף, דמה שכתבו דטעון שחיטה, היינו עשה דוזבחת, ומכח זה נתקשה לו, מש״כ דלישראל בעי כזית, והא לגבי איסור עשה דוזבחת עובר אף בכ״ש, דהאי ואכלת בקרא שם רשות הוא, ולכן נדחק דקאי על הטמאים עיי״ש, והנה אפילו נניח לראש יוסף הקדמתו, דבאיסור עשה סגי בכ״ש לעבור עליו, גם לר״ל דח״ש מותר מה״ת, מ״מ לא חש לקמחי׳ במה דהקשה על התוס׳ דמנ״ל דהתוס׳ ס״ל הכא דוזבחת לעשה אתא, דדילמא כריצב״א בשבועות שציין בעצמו ס״ל, דאין בשחיטה אלא תיקון ולא מצוה, וע״כ הוכיח זאת דאל״כ לר״מ דאליבי׳ קיימו הכא, דלית אבמה״ח בחיה ועוף, תהי׳ מותר לגמרי לחתוך אבר ובשר מהם כדי לאכלן, ולא בעינן האי תיקון שחיטה אלא אם ירצה לאכלן אחר מיתתן, אולם זה ליתא דכבר ביארתי בעיקר א׳ וב׳ דבהא אי וזבחת מ״ע הוה כתוס׳ שבועות וביצה או רק תיקון כריצב״א, הוא פלוגתא ישנה בין ר׳ ישמעאל לר״ע ור״מ בזה כרי״ש ס״ל כאשר הוכחתי שם בראיות ברורות, וא״כ לר״מ לא מקרא דוזבחת ילפינן שחיטת חולין כדי להיות מ״ע, אלא מושחט, דכתיב בקדשים, ואז אין כאן מ״ע אלא תיקון הלאו, ותדע, דבכ״מ הן בביצה והן בשבועות וכן לקמן ל״ז ע״א בתוס׳ ד״ה השתא מחיים, דקדקו לכתוב ״זביחה״ ולא ״שחיטה״ וכאן כתבו״, משום דבעו שחיטה״, הרי דלא כיוונו על איסור עשה דוזבחת, אבל מ״מ בעי שחיטה לר״מ, משום דבשר ואבמה״ח, אסור עכ״פ משום טרפה, וזאת אפילו לר״ל לקמן דקאמר, דלאו דטרפה לא אתא רק אטרפה, ולא אבשר מה״ח, היינו משום דס״ל דלאו דבשר מה״ח נכלל בלאו דלא תאכל הנפש עם הבשר אבל לר״מ דהאי לאו רק אבהמה קאי, ולאו דטרפה כולל גם חיה ועוף, פשיטא דמכניסין בו גם איסור במה״ח בחיה ועוף, דלית בהוא איסור אבמה״ח, ואע״ג דהתוס׳ לא נחתו לכל מה שכתבנו, כמו שביארתי בפתיחה, מ״מ האמת הוא כן, דלר״מ לא הוה שחיטה אלא תיקון הלאו ולא עשה.
כל זאת כתבתי מכבר, ועכשיו אני רואה כי ממקומו הוא מוכרע, דהרי טעמא דר״מ, דאין אבמה״ח נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, אמרו שם בגמ׳ משום דלעיל מני׳ כתיב וזבחת מבקרך ומצאנך, אמור מעתה דר״מ ע״כ ל״ל הא דרבי, דוזבחת כאשר צויתיך קאי גם על חיה ועוף, וגם לא ההיקש לצבי ואיל דגם חיה בשחיטה דא״כ גם הלאו שלא תאכל הנפש עם הבשר קאי על כל הני דמרבינן לשחיטה, אלא ודאי ר״מ לומד שחיטת חולין, מושפך את דמו דכתיב בחיה ועוף, ויליף שפיכה שפיכה משחוטי חוץ, וממילא דליכא עשה בשחיטה אלא תיקון הלאו, וכאשר יתבאר הכל באריכות בפתיחה, ודו״ק.