אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף לג. › פירוש ה

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף לג. · פירוש ה

פירוש ד

תוס׳ ד״ה אחד עכו״ם ואחד ישראל מותרין בו, משמע דטעמי׳ משום מא״מ וכו׳ ותימא וכו׳ וה״נ שאני עכו״ם דלאו בני שחיטה נינהו עכ״ל, ותיתי לי כי כוונתי לדעת המעיו״ט, וכן הוא בהגהות מהרש״ש ויתר האחרונים, דלק״מ דהתם שפיר קאמר דלא התירה התורה יפת תואר אלא לישראל דבני כיבוש נינהו, אבל נכרי דאין לו רשות לכבוש ממילא אין לו רשות ליקח יפ״ת ע״כ, וא״כ כאן בשחיטה נמי מצינן למיסר לי׳ שחיטת עצמו ששחט משום דאינו מצווה על השחיטה, אין לו היתר זה דמפרכסת אם שחט הוא, אבל אם שחט ישראל שמותר להשוחט ולכל ישראל חבריו, למה יהי׳ אסור לנכרי, כיון דשחטה מי שמצווה על השחיטה, והסברא פשוטה כל כך, עד שנתהפך לקושי׳ על התוס׳ שהניחו זאת בתימא, אבל לפע״ד נראה להצדיק התוס׳ דיפה הקשו, והוא עפ״י מה שראיתי בספר גינת וורדים להפרמ״ג ז״ל שהקשה איך אפשר לומר דמפרכסת שהיתה אסורה לב״נ קודם מ״ת (ולפי שכתבנו לעיל גם לישראל במדבר) שמותרת עתה, דזאת מקרי שיצאנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, דגם זאת הוה מי איכא מידי, כמבואר בסוגי׳ דסנהדרין שם, ותירץ דכיון דנתקדשנו במצות שחיטה, ועי״ז אישתרי מפרכסת, לא הוה יציאה מקדושה חמורה לקלה, עיי״ש, ולכן ס״ל להתוס׳ דכמו דליכא מא״מ מקודם מ״ת אלאחר מ״ת, מכח האי סברא דנתקדשנו במצות שחיטה, ה״ה דליכא מא״מ מישראל לנכרי, ונאמר דרק למי שנתקדש במצות שחיטה אישתרי מפרכסת, ולא למי שלא נצטווה על הזביחה, וזה נכון.

ומכח הני דברי הגנת וורדים נדחו דברי האחרונים ובתוכם גם ק״ז בעהחת״ס ז״ל ביו״ד סי׳ י״ז שסברו דביצים וחלב של טרפה אסורים לב״נ משום אבמה״ח דלדידהו, ליכא קרא להתירם, וזה ליתא דהרי כל שאסור קודם מ״ת, א״א שניתר לנו ע״י נתינת התורה, וכיון דחלב וביצים אישתרי לן, ממילא מוכח דגם קודם מ״ת אישתרו, ובאמת אין כאן מקום לאסור, כי מה שאמרו בבכורות דחלב חידוש הוא דשרי׳ דהוה לי׳ לאסור מצד אבמה״ח, ר״ל ציר של אבמה״ח ומצד יוצא מן הטמא, וכ״ז לישראל אבל לב״נ לא נאסר יוצא מן הטמא ולא צירן ורוטבן, ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה