אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף לב. › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף לב. · פירוש ב

פירוש א

ע״ש משנה, נפלה סכין והגביהה וכו׳ אם שהה, כדי שחיטה פסולה, ויש להעיר לפי מה שכ׳ רש״י ז״ל על האיבעי דשהה במיעוט סי׳, דבמיעוט קמא לא מצי מיבעי דממנ״פ מיטרף, דכיון דשהה אזיל לי׳ מעשה קמא, וא״כ פסול שהיי׳ דאתא עליו ההלכה להקל אתא, דלולי ההלכה, מיד כשסילק את ידו מן השחיטה הוה מטרפינן אם ניקב הושט, אפילו בלא שהה כשיעור שחיטה או ביקור, וזה דבר זר לומר כן, ולא עוד אלא דא״כ איכא מקום להאיבעי במ״ק ולהיפך ולומר, דילמא דוקא בשהה בין סימן לסימן דאיכא כבר שם שחיטה עליו וכאשר נבאר במשנה שאח״ז, אז איכא האי שיעורא לשהיי׳ אבל בפסק מלשחוט אחר מ״ק הוה טרפה מיד, וכן יש לתמוה לפי שיטת ר״ת דלעיל ל׳ ע״ב דס״ל דבמ״ק קמבעי, טרפות דנקה״וו לא משכחת לה אלא בניקב ע״י קוץ או חולה, אבל בניקב ע״י סכין של שחיטה לא מיטרף לעולם, משום דמצי משלים השחיטה במקום האי נקב, וזה דבר שאין הדעת סבלתו, ואין לומר דבסילק מחשבתו לגמרי מלשחוט, אז מודה ר״ת דטרפה הוה מחמת נקה״וו, דהרי במשנה קתני השחיז הסכין ועף ובא חבירו ושחט, הרי אע״ג דהראשון נתייאש מלשחוט עוד, מ״מ מצי השני לגמור תוך שיעור שהיי׳ הרי דהכל תלוי בשיעור, ואם נאמר במ״ק ליכא פסול שהיי׳ ומ״מ כל שמתייאש מלשחוט נפסל מיד, מכש״כ בין סימן לסימן, למה לא נפסול אם הראשון מתייאש מלשחוט, אלא דזאת יש ליישב כמש״כ לעיל, דכל ששחט סימן אחד שם שחיטה עליו, ולכן מצי גם אחר לגמור השחיטה תוך שיעור שהיי׳, ולא איכפת לן מה שהראשון מתייאש מלשחוט עוד, משא״כ בלא עשה רק נקב בושט, כל שסילק ידו ומחשבתו מלשחוט גרע טפי, ולא מצי תו אחר לגמור השחיטה, אבל האמת אינו כן, אלא כפי אשר אבאר לך בזה.

דהנה כבר ביארנו בכמה מקומות במס׳ זו, דבנחירה במדבר שהותר להם, הי׳ צריכין מיתה מחמת הנחירה, ולא אישתרי להם מפרכסת אחר הנחירה, ומעתה אני אומר דכל שנחרה ולא מחה תוך מעל״ע הוה נבלה, דמיתה שלאחר מעל״ע לאו מיתה שע״י נחירה הוה, אלא גרמא בעלמא, ודבר זה נלמד מדין עבד כנעני, דאמרה תורה אם מת תחת ידו נקום ינקם, ואם יום או יומים יעמוד לא יוקם, וזה מעל״ע כפי דרשת חז״ל הרי דכל שמת תוך מעל״ע של ההכאה, מקרי מת תחת ידו, וכל שמת אחר מעל״ע, לאו מעשיו ממש הוא, אלא כמו הגרמתו וכן אני אומר בנחירה, כיון דבעינן מיתה שע״י הנחירה, בעינן המיתה תוך מעל״ע, למען תהיה מתה תחת יד הנחירה, אולם בשחיטה כיון דהיא מתרת מיד, עוד קודם המיתה, לא איכפת לן כלל אם יומים יעמוד חי, דהרי אפילו בן פקועה וחורש בשדה כמת יחשב, אחר שנשחטה אמו, אמנם אם השוחט ישהה במעשה השחיטה יותר מעל״ע ג״כ נבלה הוה, ולא על חנם אמר רבא בגמ׳ דשוחט בסכין רעה, אפילו מוליך ומביא כל היום כולו, ושיעור זה דוקא, ולא יותר, כי בשוהה יותר מעל״ע קודם גמר, בטל כח האדם דבעינן בשחיטה, דהרי ההתחלה היתה קודם מעל״ע של הגמר ולא מצטרף, ועיין עוד לקמן במשנה הבאה מה שכתבנו שם בענין זה, ומעתה נאמר דאי לאו ההלכה על פסול שהיי׳ היינו מכשירים לגמור השחיטה גם אחר שפסק, תוך מעל״ע כמו במוליך ומביא דמצי מאריך כל מעל״ע, ואתא ההלכה דכל שפסק מלשחוט כשיעור שחיטה או ביקור, הוה פסול בשחיטה, וממילא מתיישב שפיר גם שיטת ר״ת דמפרש האיבעי על מ״ק, דאפשר שלא פסלה שהיי׳ אלא בין סימן לסימן, אבל במקצת הושט אולי מצי גומר תוך מעל״ע אבל לאחר מעל״ע פשיטא דטרפה, אלא דמ״מ קשי׳ לי׳ לרש״י על שיטה זו, דאם נאמר דכל זמן שלא שחט הרוב אין שם שחיטה עליו ליפסול בשהיי׳ אז אפילו בלא שיעור שהיי׳ כל שסילק ידו ומחשבתו מלשחוט עוד, נימא דטרפה הוה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה