דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף לב. · פירוש א
דף ל״ב ע״א גמר׳ נשחטה בהמה אחרת עמה לר״נ פרה פסולה בהמה כשרה וכו׳. הרמב״ם בפ״ד הי״ח מהל׳ פ״א פסק, דבנשחטה אחרת עמה הוה כמו נחתך דלעת עמה שכשרה, וכתב הכ״מ, דע״כ הי׳ לרבינו גירסא אחרת בגמ׳ והוא, דבנשחטה אחרת עמה לר״נ שתיהן כשרות, וע״ז פריך הש״ס פשיטא, וקמשני סד״א דאותה אמר רחמנא, ולא אותה ואת חברתה, ואפילו בהמת חולין קמ״ל, עיי״ש. והנה לפע״ד גירסת הגמ׳ דילן באמת תמוה מאד דאפילו נימא דקרא דאותה ממעט גם בהמת חולין, מ״מ עדיין מנין לן דאם נשחטה מאליה דרך מתעסק, דפוסלת את הפרה, ולמה לא נאמר דחברתה דומי׳ דידה מה היא בכוונה אף חברתה נמי בכוונה דווקא, דהרי ושחט אותה כתיב והאי ושחט ע״כ בכוונה, וממילא דהדיוק ולא אותה ואת חברתה נמי בכוונה, אבל לא בנשחטה ממילא, דלא קרינן בה ושחט את חברתה, אלא ונשחטה, וכלישנא דרבא, ומנ״ל למעט גם את זאת וגם הסברא נותנת, דמ״ש פסול מלאכה, דדוקא בחתך דלעת עמה מדעת פוסלת, אבל בנחתכה עמה שלא מדעת אינה פוסלת, ולמה בשחיטה לא נאמר כן, דושחט כתיב ולא בנשחטה עמה שלא מדעת, ולכן יפה פסק הרמב״ם דלא כי האי שקיל וטרי׳ בין שהי׳ הגירסא הלזו לפניו או לא, כי כן דרכו של הרמב״ם בהרבה מקומות לדחות שקיל וטרי׳ שא״א להעמידו כהלכה ודו״ק.