דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף לא: · פירוש ב
ע״ש גמר׳ א״ר, שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה וכו׳, נשחטה אחרת עמה, לר״נ פרה פסולה בהמה כשרה, לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה, ויש לי מקום עיון איך הדין בשתיהן חולין, ונתכווין לאחת ושחט השניה, או ששחט שניהם לרבנן דבעי כוונה לשחיטה, דהיינו לחתיכת סימנים, מה דינה של השניה, ומדהעמיד רבא דינו בפרה אדומה ובהמה אחרת, שהוא הלכתא למשיחא ולא קאמר בשתי בהמות חולין, נשחטה אחרת עמה, דלר״נ כשרה גם השני׳ ולרבנן השני׳ פסולה, ליכא למישמע מינה, דבחולין לכ״ע שתיהן כשרות, די״ל דפסול פרה אתא רבא לאשמעינן דתלו בפלוגתא דר״נ ורבנן, וכמו שאמר לקמן דלר״נ איצטריכא לי׳, אבל לפע״ד נראה דבבהמת חולין גם לרבנן דר״נ אין לפסול השניה, דקשה מאד לומר דבמעשה אחת תהי׳ אחת כשרה ואחת פסולה, וראי׳ לזה יש להביא ממה שפסק הרמב״ם בפ״א ה״י מהל׳ שבת ״דהיו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות, נתכווין לכבות את זו וכבה את זו או להדליק את זו והדליק את זו חייב, שהרי עשה מן המלאכה שחשב לעשותה״ עכ״ל, וא״כ פשיטא דבשחיטה נמי דינא הכא דכל שנתכווין לשחיטה אע״ג דנתכווין לאחרת, ונשחטה חברתה דכשרה וממילא גם בנשחטו שניהם ג״כ מהני כוונה להאחת גם לשניה, דלא אדע מקום לחלק בין שני דינים הללו, ואם כנים אנחנו בדברנו אלו צ״ל דהא דקאמר רבא דבנשחטה אחרת עמה, דלרבנן פרה כשרה, בהמה פסולה, דוקא בפרה אדומה הדין כן משום דפוסל בה שחיטת אחרת עמה, משום אותה ולא אותה ואת חברתה, וא״כ כל ששוחט את הפרה הרי הוא לגבי אחרת כהיפך כוונה, ולרבנן דבעינן כוונה לשחיטה, ה״ה דהיפך כוונה פוסלת, ובזה יל״י מה שיש להעיר על דברי רש״י ז״ל ב״ה ד״ה, שכ׳ וז״ל ״פרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה״ עכ״ל, ותמה הראש יוסף ז״ל, למה לא פרש״י דמשום שחיטת שתים נפסלה הפרה, ואני אוסיף לדקדק, למה הוסיף רש״י תוספת שאינו צריך, לכתוב דבהמה כשרה, דפשיטא ומה״ט גם רבא לא הזכיר רק פסול דפרה לד״ה, אבל כשרות דבהמה הוא מלתא דפשיטא, אבל לפי האמור ניחא, דלכאור׳ הי׳ מקום לומר כיון דפרה נפסלת ע״י שחיטת שניה עמה הרי אנן סהדי דאינו רוצה שתתכשר האחרת בשחיטה, אלא רוצה לנוחרה להאכילה לעכו״ם או לכלבים, כי פרה אדומה דמיה יקרים, ומהיכי תיתי ירצה לפסלה בשחיטת הבהמה הלזו, ונאמר דסתמא כמפרש דהוה לי׳ היפך כוונה, שלא תתכשר בשחיטה, וזאת מהני לרבנן, דבעי כוונה לשחיטה כנ״ל, אבל זה ליתא דאפילו לא תתכשר הבהמה ותהי׳ כנחורה, נפסלת הפרה עכ״פ מחמת פסול מלאכה אחרת, ולכן הפרה לעולם פסולה, והבהמה כשרה, וזה נכון מאד בכוונת רש״י ז״ל, ודו״ק.