דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף ל: · פירוש ב
תוס׳ ד״ה החליד, גבי מתני׳ דחלדה הי׳ ראוי להביא, אלא אגב דאכשר רב לעיל שחיטה שאינה מפורעת קמ״ל דאינה מפורעת כזאת פסולה מטעם חלדה, עכ״ל, כבר כתבנו למעלה, דמדברי התוס׳ אלו משמע, דפסול חלדה מצד שחיטה שאינה מפורעת נגעה בה, וכן כתב הדרישה בסי׳ כ״ד, דמקרא דחץ שחוט לשונם, יש סמך לחלדה, דמה חץ במשיכה אף שחיטה במשיכה, והפרמ״ג במש״ז מגיה בדברי הדרישה, דמה חץ בגלוי אף שחיטה בגלוי עיי״ש, ולכאורה יש להעיר בזה, דהא בסוף העמוד מביא הש״ס, דרבא הוה בדיק ליה גירא לר׳ יונה בר תחליפא, ושחט בה עופא בהדי דפרח, ופריך ודילמא עביד חלדה, ומשני, הרי דעכ״פ גם ע״י חץ מצי עביד חלדה, אבל לק״מ דאנן הכי ילפינן מחץ, דכמו שהחץ כשהוא יורה אותו הולך בגלוי דאויר, דלולי זאת הי׳ מעוכב מלילך למרחוק כמובן, כך הולכת הסכין על הצואר צריך להיות בגלוי ולא מעוכב בהליכתו על הצואר, ע״י שנחלד תחת הסי׳ וממילא גם החץ אם נכנס בתוך הצואר ושחט הסימנים בחלדה דפסולה השחיטה אע״פ שעד הצואר הלך בגלוי, כי אנן ההלכה על הצואר למדין מהלכת החץ עד הדבר שפגע בו החץ, ומזה נראה דהטעם של חלדה הוא שלא יהי׳ הסכין מעוכב בהליכתו, וא״כ חלדה מחשש דרסה ועיקור נגעה בה, וכן נראה מלשון המשנה לקמן דקתני, או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו, נקט לישנא דפסקו והגמ׳ פריך מאי קמ״ל תנינא, או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו וכ׳, ומשני אי ממתני׳ הוו״א ה״מ מלמטה למעלה דלא קעביד כדרך שחיטה, אבל מלמעלה למטה דקעביד כדרך שחיטה, אימא שפיר דמי קמ״ל, הרי דבמשנה הוו״א דמשום חשש דרסה נגעה בחלדה והוא ממטה למעלה, וקמ״ל ר״י א״ר דגם מלמעלה למטה הדין כן, וע״כ דגם מלמעלה למטה עדיין איכא האי חשש דרסה, דאל״כ למה נקט גם הוא לישנא דופסקו וכאן פרש״י לתחתון כהלכתו וכו׳, ולא מתרץ מידי למה נקט לישנא דופסקו ולא קתני ושחטו, וע״כ משום דרצה להשמיענו דגם כאן איכא האי חששא שמא פסקו, וניהו דבכוב״כ נפסלת השחיטה בחלדה, כיון דאתא הקרא או ההלכה עליה, מ״מ נקט ר״י א״ר לישנא דופסקו כמתני׳ כדי שלא יהי׳ לבעל דין לחלוק ולומר דשאני מתני׳ דהוא ממטה למעלה ואית בי׳ טעם שלא שחט כראוי, משא״כ ממעלה למטה דליכא טעם זה, וכמו שאמר בגמ׳, לכן הוכרח לינקוט לישנא דופסקו לומר דגם ממעלה למטה איכא חשש זה, ולכן כל אופן חלדה פסולה, כנלפע״ד נכון ודו״ק.