אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף כז. › פירוש ג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף כז. · פירוש ג

פירוש ב

ע״ש גמר׳, וקרא למאי אתא דלא לשווי׳ גיסטרא, בלשון ראשון פרש״י שלא יחתוך כל המפרקת לשנים, דהכי משמע חטהו, הוצא את דמו ותו לא, וכן פ׳ לקמן חתהו עד מקום שהוא זב ותו לא, אבל בלישנא אחרינא פי׳ דלא לשווי׳ גיסטרא, היינו שלא ידרוס, ולפי פי׳ זה כתב רש״י דמה שאמרו הל׳ שחיטה הללממ״ס, לאו דוקא כולן, דהרי דרסה, מפורש בקרא, הנה לפי פי׳ הראשון אפילו אם שוחט דרך הלכה והבאה בלא דרסה, כל שחותך כל הראש, הרי זה פסול, ודורש זאת מלשון חטהו או חתהו ולא יותר, ואז דרסה לא איתמעט כלל, אלא אתא ההלכה גם על דרסה, ולא כשמואל וכתנא דביר״י לקמן ל׳ ע״ב, דממעטו דרסה מושחט, וכל המפורשים מתפלאים על שיטת רש״י הלזו, דמהיכי תיתי יופסל השחיטה אחרי שכבר נגמרה ע״י שחותך אח״כ המפרקת, והתוס׳ כפי מה שכתבו בד״ה ותו, מפרשים דברי רש״י דלא לשווי׳ גיסטרא לחתוך גם המפרקת, שאין מצוה בדבר לעשות כן, אבל לא שיופסל אם עושה כן, ולכן קמתמו ע״ז למה לי קרא דמהיכי תיתי ס״ד דבעינן גיסטרא, והרשב״א בתה״ב כתב דלאו משום פסול שחיטה נגעה בה אלא מטעם שלא יבליע דם באברים, ולדעתו הוה רק אסמכתא בעלמא, דעיקר הקרא אתא שלא ידרוס ושלא יעקור, אבל א״כ, האי אסמכתא מה בעי הכא, והלא תראה דרש״י ז״ל מתייגע לפרש גיסטרא שלא יחתוך המפרקת, כדי שיהי׳ גם דרסה מהלכה ולא מפורש בקרא, ואם כרשב״א דאין זה אלא אסמכתא בעלמא ומשום הבעלת דם באברים, עדיין צריכין לומר דקרא כדשמואל או כתדבר״י למעט דרסה אתא, וא״כ הוול״ל דקרא אתא לדרסה.

אבל האמת יורה דרכו דרש״י בל״ק מפרש דלא לשווי׳ גיסטרא דהשחיטה נפסלת ע״י שחותך גם המפרקת, אלא דהסוגי׳ כאן אזלא אליבא דר׳ ישמעאל דלמד מושחט דכתיב בקדשים חיוב שחיטה גם לחולין, וס״ל דלא אישתרי להם נחירה במדבר ולדידי׳ לא השחיטה לחוד מתרת, אלא המיתה שע״י שחיטה, וכמו שהי׳ הנחירה מתרת לר״ע במדבר, דמפרכסת היתה אסורה משום אבמה״ח, וכאשר ביארתי זאת בארוכה בפתיחה בעיקר ב׳ וא״כ כל שחתך המפרקת אחר שחיטת הסימניםת הרי לא מחה ע״י שחיטה אלא ע״י הגיסטרא, דמפרקת ורוב בשר עשאה נבלה, כזעירי לעיל דף כ׳ ע״ב, ואז שחיטת הסימנים לא מעלה ולא מוריד, דלא פעלו מידי, ורק לר״ע נתחדש האי הלכה כשנכנסו לארץ, דהשחיטה מתרת מיד, וממילא דלאחר חתיכת הסימנים מצי עושה כל מה שירצה, כדי שתמות מהר, ולכן רש״י ז״ל שפיר מפרש דלא לחתוך הראש מצד פסול שחיטה, והוא אליבא דרי״ש אבל להלכתא מודה דכשרה, אלא דכפי שביארנו בפתיחה, גם לר״ע אין לזה היתר גמור אלא כמו יפת תואר במלחמה, שדברה התורה נגד יצה״ר, עיי״ש בפתיחה ותמצא עונג, ולכן ודאי לדידן נמי אין לעשות כן, ואני הזהרתי מאד להשוחטים שלי, שיעכבו מעשה הקצבים שדרכם לדקור סכינם בתוך המפרקת, מיד ממש אחר סילק יד השוחט, אלא ימתינו עכ״פ עד שיצא דם הנפש, כי כפי שביארתי, אחר יציאת דם הנפש הוה הפירכוס כזנב הלטאה והדברים אמיתים וקילורין לעינים תלי״ת.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה